|
לא קל לצפות בסרט "לך לשלום, ג'מיל" שנקרא במקור בערבית, "מע אלסלאמה ג'מיל" והמוקרן בימים אלה בארץ. מינון האלימות הגבוה בסרט אינו דמיוני כלל, הוא אותנטי, והוא הופך את הקרביים של הצופה. הסרט מתמודד בכישרון דרמטי רב עם פורענויות מעשי ידי אדם ששמן פנאטיות, קנאות דתית, נקם ואלימות שאינם יודעים כלל שובע.
גיבורי הסרט ערבים-מוסלמים. הבמאי והשחקנים ערבים-מוסלמים. מרבית הדיאלוגים מתנהלים בערבית. נושא סיפור העלילה הדרמטי ערבי-מוסלמי. אך הסרט כולו לא זו בלבד שהוא מצולם כולו בדנמרק, סיפור העלילה הוא גם מתרחש כולו בדנמרק. הסרט נותן את התחושה שגיבוריו חיים בבועה סגורה ומנותקת לחלוטין מהסביבה שלה, סביבה לחלוטין זרה לה, דנמרק.
במהלך צפייתי בסרט ניקרה בראשי השאלה, מדוע הסרט לא הופק באחת מהמדינות הערביות המוסלמיות. בבית, התקשיתי למצוא משהו על הסרט במנוע החיפוש של גוּגל בערבית באינטרנט. עד כמה שידיעתי מגעת, הסרט אינו מוקרן במדינה ערבית ומוסלמית כלשהי.
חלק מהמבקרים באירופה ציינו שעלילת הסרט מבוססת על המטען התרבותי, הדתי והטראומתי שמביאים איתם פליטים מהמזרח התיכון כשהם חיים באחת ממדינות המערב, והגורם אצלם, בין השאר, תחושות חזקות של ניכור.
את תפקיד גיבור הסרט, ג'מיל, מגלם במאי הסרט, עֹמר שרגאוי, יליד קופנהגן, בן לאבא פלסטיני ולאם דנית. לאורך כל הסרט ג'מיל נקרע בין שני עולמות: עולם שידו לעליונה, עולם השקוע עד צוואר מזה כ-1,400 שנים בסכסוך דתי רצחני שלא בא על פתרונו, וששותפיו למרות כל הדמם והדמים שהם שנפכו, יצר הנקמה רחוק מלהגיע לפּורקן; ומנגד, מיעוט מבודד המגולם בסרט בדמות אביו הקשיש של הגיבור, שגמר אומר לסלוח ולמחול ובלבד שלא להעביר לדורות הבאים את עול החובה לנקום ולרחוץ את הדם והדמים שנשפכו.
אומנם בסרט מדובר בסכסוך דתי, אבל שימו לב: לא מדובר בו בסכסוך דתי בין מוסלמים לנוצרים, בין מוסלמים ליהודים, בין מוסלמים לבודהיסטים, אלא לסכסוך דתי בין סונים לשיעים הנמשך כאמור 1400 שנים.
באחד מרגעי השיא בסרט, שעה שהגיבור המיוסר שקוע בתפילה לאלוהיו, הוא קובל מרה על שנאת המוות המפעפעת בליבם של אנשים האמורים להיות אחים. ובסצנה מאוחרת הוא זועק, חסר אונים, על כך שאין לו שליטה על חייו משום שהעבר קורע אותו לגזרים.
אני מאוד ממליץ לצפות בסרט "לך לשלום, ג'מיל".
יוסף אלגזי
|
