הסופר נדים גורסל העומד למשפט בתורכיה בגין הספר "הבנות של אללה"-

על החרות לגישה ביקורתית כלפי כל הדתות

ביום שלישי (5 במאי 2009) נפתח באיסטנבול משפטו של הסופר נדים גורסל (Nedim Gürsel). גורסל, נולד בשנת 1951 בעיירה בּאליכּסיר  כיהבתורכיה. כשסיים את לימודיו התיכוניים בבית ספר תיכון צרפתי באיסטנבול, נסע ללמוד ספרות בסוֹרבּוֹן בפאריס בה גם עשה את עבודת הדוקטוראט שלו. הנושא שלה: מחקר השוואתי בין המשוררים לואי אראגון ונאזים חִכְּמֶת.

בעקבות ההפיכה הצבאית בארצו ב-1980 נמנע גורסל משך שלוש שנים מלשוב למולדתו. מזה שנים הוא מחלק את זמנו בין איסטנבול ופאריס, בה הוא מלמד ספרות תורכית בסורבון ובמכון הלאומי לשפות ולתרבויות מזרחיות.

גורסל פרסם כעשרים רומאנים, נובלות מאסות וסיפורי מסעות, חלקם תורגמו לשפות רבות. גורסל ניחן בסגנון כתיבה מגוון המערב בין ליריות, רומנסה, הומור, עלילה, ארוטיות, בדיה, נוסטלגיה וגעגועים. גם כשהוא מעלה נושאים שעניינם תורכיה המודרנית הוא מערב בהם עבר והווה. העיר איסטנבול, הבירה של שתי אימפריות עבר, הבִּיזנטית והעות'מאנית, תופסת מקום מרכזי ביצירתו. לדידו, חופי הבּוֹסְפוֹר הם צומת חשוב של היסטוריות, תרבויות וזיכרונות.

ספריו של גורסל זיכו אותו בפרסים ספרותיים לרבות פרס מטעם האקדמיה התורכית אף ששניים מספריו הראשונים צונזרו בידי המשטר הצבאי בארצו. כנגד ספרו, קיץ ארוך באיסטנבול, נטען שהוא הוציא את דיבתו של הצבא התורכי, ואילו כנגד ספרו, האשה הראשונה, נטען שהוא פגע במוסר הציבורי. דווקא הספר זה זיכה אותו בפרס יוקרתי בשל תרומתו לקירוב בין שני העמים היווני והתורכי.

גורסל עומד עתה למשפט בעקבות פרסום ספרו, הבנות של אללה, נגדו הועלתה האשמה שהוא "פוגע בפומבי בערכים דתיים [של האסלאם] של חלק מהאוכלוסייה" ו"מסית לשנאה גזעית, מעמדית, דתית' אמוּנתית ואיזורית". על פי סעיף 216 בחוק הפלילי בתורכיה עבירה זו "מאיימת על שלום הציבור" והעונש על העובר אותה נע בין חצי לשנת מאסר. גורסל עומד למשפט בפני באותו בית משפט ששפט בשנת 2006 את חתן פרס נובל לספרות אורהאן פָּמוּק (Orhan Pamuk)  בעוון "השמצת הזהות התורכית" בעקבות הכרזותיו בטרגדיה הארמנית. פמוק נמצא זכאי.

גורסל לא היה נוכח בפתיחת משפטו נגדו מחשש למהומות בכניסתו ובצאתו מבית המשפט. את עדותו מסר כבר קודם לכן.

בפתיחת הדיון במשפט, העיד אזרח  בשם עַלִי אֵמְרֶה בּוּקָגְלי שהגיש את התביעה נגד גירסל. בּוּקגלי הצהיר כי הוא נפגע מהמלים הפוגעניות כלפי הנביא מוחמד וכלפי הקוראן המופיעות ברומאן "הבנות של אללה" שפורסם במארס 2008 בתורכיה. מחוץ לבית המשפט, בוקגלי הצהיר ש"יש גבול לחופש הביטוי". הוא גילה שהוא אישית משתייך לקהילה דתית של עַדְנָאן אוֹקְטָאר הידועה בין השאר כמי שמתנגדת לתיאוריות הדרוויניסטיות.  המשך המשפט נקבע ל-26 במאי.

גורסל מצידו הסביר שאנשים נוטים לשכוח שספרו הוא רומן, ואם מופיעים בספר דברים שליליים על הנביא מוחמד הם נאמרים על ידי אויביו. גורסל הבהיר עוד שבספרו, ביוגרפיה הכתובה בצורת רומן על חיי הנביא מוחמד, מצטלבים זיכרונות ילדות שלו בהם היה מוקסם מפסוקים של הקוראן ומדברי סבו הירא-שמיים שחי בעיירה קטנה באנטוליה.

כנגד גורסל נטען למשל שהוא מתאר בספרו את הנביא מוחמד אחרי נישואיו לח'דיג'ה, "אשת עסקים עשירה", כמי ש"הצליח להפוך איש עשיר, אך לא להיות גבר". בעיני גורסל הטענות המועלות נגדו הן מגוחכות במיוחד שהדברים המועלים בספרו מבוססים על מקורות המצויים בקוראן ובמסורת האסלאמית. גורסל ציין עוד, "חייבים לכבד את החרות לגישה ביקורתית כלפי כל הדתות, אף שעמדתי האישית ברורה: אני מכבד את האמונה ואת המאמינים".

לפני ארבע שנים קבוצה גדולה של סופרים ועיתונאים הועמדו בתורכיה למשפט באשמה שעברו עבירה על פי סעיף 301 של החוק הפלילי האוסר לפגוע בזהות הלאומית התורכית. בלחץ האיחוד האירופי שתורכיה שואפת להתקבל לשורותיו תוקן החוק. זה לא מנע מהשלטונות להמשיך להעמיד לדין אנשים בגין דעותיהם.

בשנת 2006, בשיא המחלוקת בנושא כיסוי הראש של הנשים, ארכיאולוגית בת 92 ומומחית בנושא התקופה השוּמרית, הועמדה  למשפט בגין העובדה שכתבה שהנשים הראשונים שהשתמשו ברעלה בהיסטוריה היו נשים שלפני 4000 שנים לספירה הכשירו נערים לחיי  מין במקדשים. הארכיאולוגית זוכתה מכל אשם.

על פי אחת מסוכנויות הידיעות, בשנת 2008 נפתחו בתורכיה הליכים  משפטיים נגד 36 אנשים בגין "פגיעה באומה התורכית", ונגד 23 אנשים נוספים בגין "הסתה לשנאה". עדות נוספת לעובדה שבתורכיה ממשיך האסלאם להוות נושא רגיש שהיא שעד היום לא נמצא בה מו"ל שהעז להוציא לאור את ספרו של סלמאן רושדי, "פסוקי השטן".

                                                          י.אלגזי