מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

ביקורו של האיקוויזיטור הגדול / ראובן רובינק *

 

 

עננה מעיבה הגיחה לאחרונה ונקשרה מעל שמי הקיבוץ המרוחק והמבודד בלב ערבות הנגב. הנוער, שלא כדרכו, מתהלך מודאג וקודר. במקום בו שררו חיי שיתוף והרמוניה נתגלעו מתחים של אי-אמון הדדי ואיבה.

 

הקיבוץ מן השורה חש: משהו עומד להתרחש. החיים מתנהלים באווירה של ציפייה דרוכה לבאות. אדם זר כי ייקלע בימים אלה לסביבה ילווה מיד בעשרות זוגות עיניים חשדניות שינסו לנחש: מי זה – שליח? כידוע, לשליחים יש שליחות: להצר את צעדיהם של הסוטים מן הדרך והבלתי מרוצים, ולהדריכם ברוח "הקו הכללי".

 

התוצאה של ביקורים אלה – התפרצויות של גלי וויכוחים בלתי פוסקים. בתחילה התנהלו הוויכוחים באיפוק מסוים ובאופן שקול. רודף השלום הנצחי, אורקה, בחור שקט, מתלונן: פראג, פראג גרם לריב ולקרע בינינו. היה עלינו להבליג ולשתוק עד יעבור זעם.

"אתה נאיבי" – מסביר לו שני – "האש בערה כבר קודם לכן. המשפט רק הוכיח שאין הרוב לוקח ברצינות את הסיסמא 'נאמנות לעולם הסוציאליסטי'. בסערה הראשונה הם קיפלו את האוהלים ועשו 'ויברח'.

 

עם הזמן נוסף טיעון חדש.חסיד הקו, הצעיר גלד, אוהב להתגרות ביריב בנפנפו בשם המצלצל ריפתין! סמל מתעתע עבור בחורים טובים רבים. השם מהווה כיסוי שמאחוריו מסתתרים אופורטוניסטים רבים בעלי אופי חלש. אך גם לכוח המשיכה של שם יש גבולות. הקסם יכול לפוג כעשן. שלמה'לה הטרקטוריסט, מעריצו הנלהב של קובה, עמד בניסיונות ובאכזבות אך לבסוף לא הבליג והטיח כלפי המורה לשעבר:

"קורה שרבי נוטש את תלמידיו. תורתו עומדת לזכותו אך על בגידתו לא נסלח".

גלד הגיב בכעס: "איך העלית בדעתך שריפתין יפנה עורף לדרך הציונית-חלוצית-סוציאליסטית-מהפכנית ויקום נגד הקיבוץ הארצי?!"

רחל, צעירה בלונדית, שהייתה לפנים בת-זוג של גלד, מוסיפה באירוניה גלויה: "ריפתין מרחיק לכת במהפכנותו עד כמה שאדונו – יערי – מרשה לו. לאן הוא השליך את אנושיותו, את הגינותו, בהניפו ללא בושה את ידו נגד חבריו שלו?!" את המילים האחרונות ביטאה בכאב רב.

 

חיים, המועמד לתפקיד המזכיר, בחור שמן שאף בולבוסי מתנוסס על פניו המעוכים מייעץ לגלד להפסיק את הדיבורים: "חבל על כל מילה. החברה האלה לא יטעמו עוד הרבה זמן מלחם הקיבוץ".

"תפסיק לקשקש בלשון, בטלן אחד" – קוראת חווה הגננת. "לפרזיטים כמוך אין מקום בחברה מתוקנת".

רפי, צעיר צנום, בעל רעמת תלתלים שחורים כפחם, בא לעזרתה של הגננת: "נו, חווה אמנו, עזבי. זוהי שעת כושר. כל לא-יוצלח ושעתו. בכלל אומרים שמאיר עומד למנות אותו לשר החוץ של הקולקטיביות הרעיונית". בחרה פורצים בצחוק.

"אתם עושים צחוק ממאיר?", מנסה גלד לקטוע את הצחוק. "מי מכם אמר שזמנו של הזקן כבר חלף? הנה במחי יד אחת זרק גיבור כמו הדוקטור עם כל עדת אוהדיו. עם מאיר אין מתחכמים".

"כמובן, ללא חת כלפי פנים אך פשרן כלפי חוץ, כמו תמיד", העיר מישהו.

 

*

 

בימים גשומים אלה מסתובבים חברי הקיבוץ במגפי גומי על פני החצר. הם רגועים; ביום כזה אף אחד לא יבוא. אך מתלחשים שמיד לאחר ימות הגשמים יבוא הוא בכבודו ובעצמו, האינקוויזיטור הגדול! כולם מרגישים שסכנה קרבה. פורענות מתרגשת על המשק הבודד בלב הנגב. הם אומרים בגלוי: ההנהלה מתכננת לכפות מלחמת אחים חרף רצונם ובניגוד לאינטרס של הקיבוץ עצמו.

אך עם הנץ ראשוני מבשרי האביב ובואם של ימי תכלת שטופי שמש, לא היה ספק עוד, הפרידה קרובה. אין פלא, אפוא, שעיני הקיבוצניקים מופנות דרוכות לעבר הדרך המתפתלת כסרט לבן בין הגבעות והעמקים של מרחבי הפרא.

 

רק לפנות ערב נראתה מכונית הקייזר-פרייזר קרבה חיש לעבר הקיבוץ.

"משלחת העונשין הגיעה", סיננה הגננת לחברה.

"נראה עם מי יש לנו הכבוד"..לא הספיקה לסיים את המשפט והבחור קטע את דבריה בתנועת יד וקרא:

"תראי, האינקוויזיטור הגדול בכבודו ובעצמו, יהיה ערב מעניין".

השליח – מוקף ב"מקורביו" – עשה דרכו בצעדים מדודים על-פני החצר, בוחן, מעשה בעל-בית, את המשק, ולאחר-מכן, מבלי להסב את ראשו, נכנס לחדר המזכירות. הוא הורה לחברים בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: "כולם חייבים לבוא לאסיפה".

רוב חברי הקיבוץ ניסו, בתירוצים שונים, להתחמק מהשתתפות באסיפת הערב. המזכיר המיועד כסס ציפורניו מרוב עצבנות. מה יאמר לאחר הבטחתו החגיגית כי תשעים אחוזים מתנגדים אקטיבית לקומץ הבוגדים הקומוניסטים-סנהאיסטים.

 

האסיפה נפתחה מאוחר מכרגיל. העשרות הבודדים של הנאספים לא הצליחו למלא את האולם שנותר ריק בחלקו. הספסלים הריקים הדגישו ביתר שאת את חוסר הפופולאריות של ההתרחשות. השליח קימט מצחו והקשיב בחוסר סבלנות לדברי ההקדמה שנשא המזכיר הבלתי מוכתר עדיין. כשסיים, שאל אותו השליח באופן בלתי צפוי:

"כמה יש לך כאן מההם?"

"עשרה, שניים-עשר בערך", מסר הבחור.

"נו, נו" מילמל השליח משהו לא ברור ותוך כך העביר את ידו על מצחו ואצבעותיו הסתבכו בבלוריתו המאפירה. בעיניו הקטנות האפורות בחן במבט מודאג את קהל הנאספים, כמחפש עבורם איזו נקודת אחיזה.

 

הקהל הקשיב בחוסר עניין לדברי המבוא. הם שמעו כבר בפעם המי יודע כמה את המילים הלעוסות על סיפורי הבראשית ההרואיים של התנועה, על ערכיה הנשגבים שנצרפו בתקופה אכזרית. שלמה,לה הטרקטוריסט הפיג את השעמום על-ידי עישון בשרשרת. כשהשליח החל לנגוע בנושאים המקומיים חלה התעוררות. ההקדמה נועדה לריכוך המתנגדים. ומתוך זווית עינו היגעה פלחה קרן יהירה כאומרת – נו, תראו ממי אתם מוכנים להיפרד, מתנועה שעמדה במבחן כפול: המבחן הציוני והמבחן הסוציאליסטי.

 

מיד לאחר טיעון המחץ האפקטיבי, כאחד הבוטח בכוחן של המילים המשיך: "קשה להאמין לידיעות שהגיעו אלינו על המשק שלכם. אני מקווה שאין שחר לשמועות". בהבחינו בלחשושים העולים מהספסל האחורי, הוסיף בקול מלנכולי: "לפני שנה לא נתקלתי כאן באף מבט מתנכר. מה קרה? יסודות זרים שנטפלו לתנועתנו הם שבמסווה של התלבטות אידיאית פנימית שילחו אש בביתנו".

"שהשליח יציין בברור למי הוא מתכוון כשהוא מתייחס ל'יסודות הזרים שנטפלו,? נשמעה קריאת ביניים מפי רחל הקטנה בקול עצבני.

השליח התעלם מהקריאות שהוטחו והמשיך ממש נסער.

"ובמי מצאתם לכם בני ברית? בקומץ אלמנטים עירוניים שמתגלגלים מתנועה אחת לשנייה ואינם נשארים בשום מקום".

ובהוסיפו להט לדבריו, מנה: "קרייריסטים, אנטי-קומוניסטים, טיטואיסטים, טרוצקיסטים, מכחישי מרכסיזם-לניניזם, אופורטוניסטים מושבעים בשאלה הלאומית והחברתית. העתיד יוכיח עם מי הצדק", הוסיף במהירות כמשיב לחיוך האירוני שעלה על פניהם של החברים שבשורות האחרונות. "ולאן תלכו?" – בחוץ שוררים אבטלה, רעב ודלות. לא דבר של מה בכך הוא להתחיל בחיים עצמאיים, אלא אם יש לדוקטור אמצעים לסידור עבורכם", והוא ליווה את דבריו האחרונים בחיוך אירוני-מושחז.

"טיעון חזק" הרהר אורקה ולחש לאזנו של היושב לצידו: "באמת אין לאן ללכת".

"יהיה זה משום איבוד לדעת עבור התנועה אם נשאיר בשורותיה את אלה ששוברים את עקרון הקולקטיביות הרעיונית. רבים מאלה שכבר עמדו כפסע על-פי התהום חזרו בהם ברגע האחרון". הוא צילב את ידיו על חזהו ובאזהרה כמעט אבהית נשא קולו: "בפעם האחרונה אני פונה אל התועים אובדי הדרך והמוסתים. חיזרו בכם! מחר לא יימצא לכם כאן מקום יותר".

 

שלא מרצונם נגררו החברה אל הוויכוח. אורקה, שנשבע לפני כל אסיפה שפיו יהיה חתום ולא יוציא אף הברה מפיו, לא עמד גם הפעם בניסיון וקפץ ממקומו עם שאלה מן המוכן.

"הייתי רוצה להבין, אם זה צורך קיומי לענות בני-אדם לילות שלמים? האם הקיבוץ לא יחזיק מעמד עם כמה חברים שסבורים ששם בפראג הכל היה כשר ונכון?"

"תבהיר את דעתך", שיסע השליח את דבריו. חזר אורקה ברוגז על המילים: "הנה שמעת אותן".

מהספסל האחורי התרומם שלומקה, חסר סבלנות ובשאפו במהירות מהסיגריה הצהיר:

"דעתי ידועה לך מזמן. עליך לחפש ראיות חדשות לפני שאתה מצווה עלי: צא מהקיבוץ. ייתכן והייתי מייחס חשיבות גדולה יותר לעמדתך אם הטלת הסנקציות הייתה נעשית באופן שווה."

"אני לא מבין. דבר דיבורים ברורים", פנה השליח נרגז אל הטרקטוריסט.

"אני מתכוון למפאיניקים שבינינו".

"על זה עוד נדבר". ובתנועת ביטול בידו הוסיף בחיוך: "לא זה מה שחשוב עכשיו".

"כזו מסורת היא אצלך, לראות את האויב תמיד בצד שמאל", התערבה רחל.

"חוצפנית, תשתקי". בינתיים לא קיבלת זכות דיבור", וליווה את דבריו בהטחת אגרוף על השולחן.

הגזבר לשעבר בדיעה ש"הקולקטיביות הרעיונית" אינה  אלא מסיכה שמסווה דברים מסוימים.

פני השליח האדימו והחווירו חליפות. אצבעותיו תופפו על השולחן וכשלא יכול להבליג עוד צעק:

"מסיכה! המסיכה שלך גם הסתירה שנים רבות את פרצופך האמיתי,.

הגזבר השיב בטון שקט: "שליח, בטיעונים כאלה לא תוכל לשכנע כאן איש".

"אתם אנשים אבודים! אין מה להתווכח אתכם", קבע השליח באותו הטון הנרגז.

הגזבר מתעלם מהקריאות וממשיך: "מי קבע מהו 'הקו הכללי'? אלמנטים שבעצמכם הגדרתם אותם כימניים כשבנינו את החזית. אז מה נשתנה? שנית, קשה להאמין בעצמאותה של התנועה לאחר שהחליטה בחיפזון על הגירוש של חטיבת השמאל, החלטה שנשאה חן באווירת ההיסטריה של 'שלח את עמי'".

השליח הנסער זינק שוב. "איזה דיבורים אלה? איפה אתה נמצא, באסיפת רחוב?" ובפנותו לגזבר פקד עליו להפסיק.

"בין כה, חבל על הזמן, זוהי טחינת מים".

עכשיו הגיע תורה של הגננת חווה. היא נרעדה כששמעה שקוראים בשמה. בפנים לוהטות, מקמטת בעצבנות איזו פיסת נייר בין אצבעותיה הארוכות, התחייכה וצעדה צעד קדימה ובקול רם הזהירה:

"עזבו את המשאל הבלתי פופולארי. סוף-סוף אנחנו לא איזו מפלגה רפובליקנית." היא יישרה בחופזה את פיסת הנייר המקומטת, נשאה את מבטה הקורן לעבר החברים שבירכתי האולם;

,אתם הושבתם על ספסל הנאשמים את חלוצי המשק. אנו גאים בכך שבלילה ההוא של העלייה להתיישבות, היינו אנחנו, עשרים וכמה איש, הראשונים. ואני מאמינה שאין לאיש רשות לגרש אותנו מכאן. אל תהיו כל-כך אכזריים!" והניפה את ידה הארוכה באזהרה: "אנחנו לא נרשה לכם להפוך את הקיבוץ למעין כת".

השליח הרגיש כפי הנראה צורך להחליש את הרושם שהותירו דבריה של חווה ובגסות פנה אליה:

"גברתי העדינה, את היית רוצה שבעבור עינייך היפות יהפכו את הקיבוץ לשטח הפקר עבור ספסרים אנטי-ציוניים ואנטי-חלוציים?!"

"במה מתבטאת האנטי-חלוציות?" נשמעו קריאות רמות.

"חטיבת השמאל-מק"י מבקרת את החלטות ההנהלה וכל זה ביחד, חברים יקרים..."

רפי, שעד כה כמעט ולא פצה את פיו זינק כחתול ובצעדו מספר צעדים קדימה נעמד באמצע האולם: "מורנו ורבנו", קרא בסרקזם "איזו סכנה, רחמנא ליצלן, נשקפת לקיבוץ בגילוי אהדה ובהגשת סיוע לשותפים נאמנים במאבק לשלום ולסוציאליזם?"

השליח בחן אותו זמן מה במבט נוקב משונה ולאכזבתו הוא נזכר שזהו הבחור הצנום הקטן מהסמינרים, שהוא גם אחד מהיותר חרוצים. "חבל שגררו אותו עמהם", ולכן החליט לדבר עמו רכות ובאינטונציה אבהית פנה לרפי:

"רפי, האם עלי לגולל מחדש את ההשתלשלות הסבוכה של הפרשה, כבר מאוחר מאד. איני חושב שזה נחוץ. אני מרשה לעצמי לומר רק משפט אחד: האירועים האחרונים אימתו לחלוטין את עמדתנו".

"ברור" נשא רפי את קולו "שהצדק הסוציאליסטי צף כשמן על פני המים...אך מה לזה ולעמדתך? תודה שאתה מספסר על חשבונה של טעות שתוקנה מיד ובכך אתה מנסה להצדיק את הדרך המזויפת העקלקלה."

"נו הסתכלו עליו, על השד השחור?" צעק השליח מסמיק מרוב כעס. "חבל על המילים. בחורים חסרי בושה, חסרי כבוד, איזו הפקרות". ובפנותו ליו"ר אמר: "צריך לשים לזה סטף. מה שהם ביטאו הערב אינו מותיר מקום לספק. אין טעם אפילו לענות על השאלות" וכדי להסיר כל ספק שפסק הדין הוא כבר עניין מוגמגר, הכריז בקול החלטתי: "עליהם להכין עצמם לעזיבת הקיבוץ".

"זה בוער" הגיב אורקה ברוגז.

"אידיוט! מה אתה נדחף לאן שלא צריך", רעם השליח.

 

*

 

קרני השחר החיוורות כמו ביקשו לרמוז בחשאי שהנה אור יום חדש מפציע. משולי המזרח נגהו עלו מעלה מעלה לרקיע נהרות של אור. אט-אט נגלה תחת מעטה הלילה הנסוג מרחביה האינסופיים הפראיים בגוני החום מעוטרים בירקרק-זהבהב של הנופים הקסומים של הערבות עתיקות היומין של הנגב המקראי.

 

חברים רבים מהמשק עקבו בשתיקה אחר הקייזר-פרייזר ההולכת ונעלמת, נושאת עמה את השליח, והשתדלו שלא לפגוש בעיניהם של החברים שהוכרזו כאויבים.

אורקה עדיין לא הצליח להירגע "ממש אינקוויזיציה" רטן ללא הפסק. ואורח הלילה הוא האינקוויזיטור הגדול, המשיכו אחרים.

רפי עם כל החברה נשאו עיניהם הקורנות בתקווה – אל דאגה, היום הוא שלנו!

--------------

* את הרשימה הזו  "דער גרויסר אינקוויזיטור קןמט", פרסם ראובן רובינק (1991-1914) ב-15.5.1953 בשבועון היידי פרייע ארבעטער טריבונע, ביטאון סיעת השמאל שהתפלגה ממפ"ם בראשותו של משה סנה. תרגמה לעברית: פאולה רובינק (אוגוסט 2009).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

8/11/2009