מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

ספר חדש -

הציידים האורבים לאנה*

            בשנה האחרונה נרשמה עליית-מה במודעות הציבור בבעיות הקיום הקשות של רבבות מהגרי העבודה בישראל. תרמה לכך ההתנגדות לתוכנית השטנית של משרדי ממשלה, בעיקר של משרד הפנים בראשותו של שר הפנים אלי ישי מש"ס, לגרש את הילדים של מהגרי העבודה שנולדו בארץ. תחת הלחץ של דעת הקהל נדחה בשלב זה ביצוע התוכנית. אך בינתיים, הוגברה  פעילותם של הציידים של יחידת "עוז" המטילים חתיתם על מהגרי העבודה בחיפושיהם אחר אלה שאין בידם רישיון עבודה בתוקף או בלשון הזהב הרשמית, ה"שב"חים" ("שוהים בלתי-חוקיים"). מי שנתפשים - מושלכים לכלא ואחרי כן מגורשים מהארץ.

            בספרו החדש, "אנה והציידים", משחזר הסופר ראובן מירן, יומן של נערה בת למהגרי עבודה בישראל בו היא מגוללת בעיקר את הפחדים שלה מפני ציידי-האדם האורבים להוריה ולשותפיהם לגורל. הספר-יומן של מירן הוא נאמן למציאות, כתוב ברגישות רבה וחף מסיסמאות. ובשל כך הוא מצליח לפנות לרגש ולשכל גם יחד.

 י.אלגזי

              

כרזה – נימבי (www.nimbi.co.il), בלוג העוסק בזכויות מהגרים וחסרי מעמד אזרחי בישראל והמשמש במה לא רשמית לסיפורים, הגיגים ומחשבות הנקרות בדרכו של רן כהן במסגרת עבודתו ב"רופאים לזכויות אדם".

 

           באדיבותו של המחבר לפניכם פרק קצר מתוך הספר:

[11]

ברדיו אמרו שמישהי בכנסת אמרה שאנחנו כמו מחלה. כמו מחלה, זאת אומרת כמו משהו שצריך להתרפא ממנו ואני חושבת שזה ממש לא צודק. איך אפשר לדבר ככה על בני אדם? ובכלל, איך מהגרים יכולים להגיד דברים כאלה על מהגרים? לא מזמן למדנו שזה בדיוק מה שאמרו על היהודים בארצות שבהם הם חיו לפני שהם באו לכאן. חוץ מזה, אני חושבת שבני אדם הם הדבר הכי טוב שיש בעולם.

למעלה ברחוב הרעישו אוטובוסים ולא יכולתי להמשיך לשמוע. הסתכלתי בראי, לראות אם הם צודקים, אם אני באמת נראית כמו מחלה. טוב, נכון שקצת רזיתי בזמן האחרון ואני נראית קצת עייפה, אבל אני חושבת שזה לגמרי טבעי במצב הזה. לא, אנחנו לא מחלה. זה לא נכון ולא צודק להגיד את זה עלינו. אם רק יתנו לנו הזדמנות, אנחנו נהיה התרופה. לא לעזור לאנשים בשעת צרה – זאת המחלה. מי שחולה זה לא אנחנו אלא החברה שרוצה לגרש אותנו. 

שטפתי את הפנים בלי לנגב ושאלתי את עצמי אם האנשים האלה בכלל מעיזים להסתכל על עצמם בראי.

בושה היא באמת מצרך נדיר. לא לכולם יש.

-------------- 

* ראובן מירן, אנה והציידים, הוצאת נהר, בנימינה, 2009, 86 עמ'.

 

 

9/26/2009