ג'וזף אפשטיין –

גיבור בן-זמנו

פולין (1911) – צרפת (1944)

ערוץ הטלוויזיה  האירופי ARTE הקרין לאחרונה סרט דוקומנטרי על חייו וגבורתו של ג'וזף אפשטיין (Joseph Epstein) (1944-1911) - יליד העיר זמושץ' בפולין ובן למשפחה יהודית חדורת תרבות אידית. בתקופת לימודיו באוניברסיטת וארשה, בה למד משפטים, הצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית שנאבקה נגד משטרו של הדיקטטור יוזף פילסודסקי. ב-1931 נעצר אפשטיין על-ידי המשטרה. הוא נמלט לצ'כוסלובקיה. לאחר שנדחתה בקשתו למקלט מדיני, הוא חזר לפולין, אך הוא גורש ממנה. הוא חי בצרפת. כשסיים את לימודי המשפט, נאסר עליו לעסוק בעריכת דין בשל היותו "זר".

ב-1936 התגייס כמתנדב בבריגדות הבינלאומיות שלחמו בספרד לצד הרפובליקנים. הוא נלחם ביחידה ע"ש נפתלי בּוֹטין (Naftali Bottine), סנדלר זעיר מהעיר לבוב.

ב-1938, עם פירוק הבריגדות הבינלאומית, שב אפשטיין לצרפת. כאן הוא נכלא במחנה מעצר  שיועד לפליטים פוליטיים ולחברי בריגדות בינלאומיות. עם שובו לפולין ב-1939, התגייס זמן קצר לצבא הפולני. אחרי כן הוא התגייס ללגיון הזרים הצרפתי. ב-1940 נפל בשבי הגרמני. לאחר שהצליח להימלט מהשבי, שב לצרפת דרך שווייץ וגרמניה. ב-1941 הצטרף לתנועת ההתנגדות המזוינת לכיבוש הנאצי במסגרת ה-Francs tireurs et partisans français (FTPF)   שהוקמה על ידי המפלגה הקומוניסטית. הוא פיקד על אזור פריס רבתי והנהיג טקטיקה חדשה של לוחמת גרילה.

ב-16 באוקטובר 1943 אפשטיין נעצר בידי הנאצים יחד עם מנהיג המחתרת האגדי  מיסאק מנושיאן (Missak Manouchian – 1944-1906) הארמני. הוא עונה והוצא להורג  ב-11.4.1944 מבלי שמעניו הצליחו להוציא מפיו את זהותו האמיתית. הוא הוצא להורג תחת השם "ג'וזף אנדריי" (Joseph Andrej). במחתרת בצרפת הוא נודע בכינוי "קולונל ג'יל" (Colonel Gilles).

בצרפת הכיר אפשטיין את פּוֹלה דיפו (Duffau Paula), אף היא ממוצא פולני-יהודי, שנפרדה למענו מבן-זוגה הראשון, ז'אן דיפו (Jean Duffau). בנובמבר 1941  נולד להם בן. כדי להגן עליו, דאג אפשטיין שבנם יהיה רשום כבנם של פולה ובן-זוגה הראשון תחת השם ג'ורג' דיפו (Georges Duffau). ואולם  בצוואה שהותיר אחריו ושנטמנה בידי חבריו למחתרת בגינה של ביתם הוא כתב, "אני מאשר שאני אביו של ג'ורג' דיפו הקטן ואני הוא זה שביקש שיישא את השם הזה בגלל המלחמה". ז'אן דיפו, שאף הוא נמנה עם אנשי המחתרת שלחמו בכיבוש הנאצית, נעצר והוצא להורג  באוקטובר 1942. בעקבות שחרורה של צרפת, נמסרה צוואתו של אפשטיין לידי רעייתו ששינתה את שמה לפֶּרְלָה אפשטיין (Perla Epstein).

ב-2007 התפרסם ספרו של פסקל קונוור (Pascal Convert), ג'וזף אפשטיין. ראוי לאגדה. מכתב לבנו (Pascal Convert, Joseph Epstein. Bon pour la légende. Lettre au fils. Préface  de Serge Wolikow, Edition Séguier). באותה שנה יצא הסרט לאקרנים. את התסריט כתב פסקל קונוור שגם ביים אותו.

בין יתר הספרים שראו אור בפולין ובצרפת על ג'וזף אפשטיין או שהוזכר בהם:

- Albert Ouzoulias (Colonel André), Synowie Nocy, Warsaw, 1979 -

- Maurice Kriegel-Valrimont et Olivier Biffaud, Mémoires rebelles, 1999;

- Albert Ouzoulias (Colonel André), Les fils de la nuit, Paris, 1982;

- Moshè Zalcman, "Joseph Epstein, Colonel Gilles". De Zamosc en Pologne au Mont Valérien, 1911-1944, 1984;

- La Vie à en mourir. Lettres de fusillés, Lettres choisies et présentées par Guy Krivopissko. Introduction de François Marcot. 2006.

            עד כמה שידיעתי מגעת, בישראל לא יצא לאור שום ספר על חייו ופעלו של ג'וזף אפשטיין כלוחם בנאצים, וגם לא הוקרן הסרט הדוקומנטרי עליו. כנראה שהגדרתו של ג'וזף אפשטיין, "יהודי, קומוניסט, זר" אשר הפריעה לגורמים שונים בצרפת, מפריעה גם כאן בישראל.

*

            להלן שני המכתבים האחרונים שהותיר אחריו ג'וזף אפשטיין לפני הוצאתו להורג, האחד, לבת-זוגו פּוֹלה, והשני, לבנו, ג'ורג' דיפו. את שני המכתבים הוא כתב על פיסות נייר דק לגלגול סיגריות.

פולה הקטנה והאהובה,

  בשעה 15 אחה"צ אוצא להורג בירייה. עד לנשמתי האחרונה אשאר נאמן לאידיאל שלי.

            אני משאיר אותך עם בננו הפעוט. אני חושב עליכם. אני אוהב אתכם כל כך, אני אוהב אותך כל כך, יקירתי הקטנה. אני מבקש ממך סליחה עבור כל רע שעוללתי לך. הענקת לי כל כך הרבה אושר. ברגעים אלה אני חושב על כך, אני חי מחדש את רגעי האושר שהיו לי בחברתך ובחברת בננו הפעוט היקר. היי אמיצה, אהובתי הקטנה. הגני על המיקרוב (Microbe)* הקטן היקר שלנו. גדלי אותו כאדם טוב ואמיץ. דברי איתו לעתים עלי, על אביו שאוהב אותו כל כך, שאוהב אתכם כל כך.

            את רגעי החיים האחרונים שלי אני מבקש להקדישם לכם. אני רואה אותך עם האוצר הקטן שלנו בזרועותיך מחכה לי ברדתי מהאוטובוס. אני שומע את הצחוק שלו, בעיני רוחי אני רואה את עיני האם שלך העוטפים אותו באהבה רבה. אני שומע אותו קורא לי "פָּפָּה", "פָּפָּה"  ! היו שניכם מאושרים ואל תשכחו את "פָּפָּה-אוטובוס" (papa-car)*.

            אני אדע למות באומץ. מול כיתת הירי, אחשוב עליכם, על האושר שלכם ועל העתיד שלכם. מעת לעת זִכְרוּ אותי.

            היי אמיצה, פּוֹלה אהובתי שלי. חייבים לגדל את בננו הפעוט והיקר. יש לעשות ממנו אדם טוב ואמיץ. אביו מותיר לו שם ללא כל רבב. ברגעים של ייאוש, חשבי עלי, חשבי על אהבתי לשניכם, על אהבתי הגדולה שאינה נוטשת אתכם, שתלווה אתכם תמיד ובכל מקום. אהובתי היקרה, אל תתני שתיפול רוחך, החל מהשעה 15 את תהיי האבא והאמא של הפעוט הקטן האהוב שלנו.

            היי אמיצה וסלחי לי עבור הרע שעשיתי לך. אני אומר לך, פולה אהובתי, כל אהבתי נתונה לך ולמיקרוב הקטן היקר שלנו. מחבק את שניהם בזרועותיו. מנשק אתכם בכל ליבי.

תחי צרפת, תחי החרות !

הצוואה שלי נמצאת אצל חמותה של הנרייט. דרישת שלום לכל ידידינו. אני מבקש מהם שיעזרו לך, שיעזרו לכם ולתמוך בכם.

ג'וזף

מִיקְרוֹבּ קטן שלי, בני,

כשתהיה גדול תקרא מכתב זה של אבא שלך. הוא כתב אותו שלוש שעות לפני שנפל חלל תחת יריות כִּיתת היורים. אני אוהב אותך כל כך בני הקט, כל כך, כל כך. אני משאיר אותך לבד עם אמך הקטנה היקרה. אהוב אותה מעל לכל.

            עשה אותה למאושרת, למאושרת מאוד. מלא את מקומו של אביך לידה. אמך כל כך טובה, אביך אוהב אותה כל כך. נחם אותה, בני פעוטי היקר, תמוך בה. אתה כל עולמה. הענק לה את כל השמחה. היה טוב ואמיץ.

            אני אפול באומץ, מיקרוב קטן ואהוב שלי, למען האושר שלך ושל כל הילדים ושל כל האמהות. שמור לי מקום קטנטן בליבך.

            מקום קטנטן, אך כולו רק בשבילי. אל תשכח את אבא-אוטובוס שלך. בני הפעוט היקר, אני רואה בעיני רוחי את פניך הקטנים המחייכים,  אני שומע את קולך העליז. אני רואה אותך במלוא העיניים שלי. אתה האושר שלנו, שלי ושל אמך היקרה.

            ציית לאמך, ומעל לכל אהוב אותה, אל תגרום לה כל צער. היא כבר סבלה די והותר. הענק לה אושר ושמחה.

            אלה רגעי האחרונים. אני חושב רק עליך פעוטי האהוב ועל אימך אהובתי. היו מאושרים בעולם טוב יותר, הומני יותר. פעם נוספת אני מבטא את כל האהבה שאני רוחש לכם. היי אמיצה, פולה הקטנה והאהובה שלי. אהוב את אימך מעל לכל, פעוטי האהוב, מיקרוב קטן יקר שלי. היה טוב ואמיץ, אל תשכחו את אבא-אוטובוס שלכם. מחבק את שניכם בזרועותי. מנשק אתכם בכל כוחותי, בכל ליבי, אבא-אוטובוס שלכם.

---------------

* שני ביטויים של חיבה בהם השתמשו בני הזוג אפשטיין עם בנם יחידם.