חיים וידאל ספיחה אינו שוכח

חיים וידאל ספיחה נימנה עם אותם ניצולי שואה אשר רואים מחובתם לזכור ולהזכיר, לא לשכוח ולא להשכיח. ככל שחולפות השנים, פעילותם מקבלת מישנה תוקף במיוחד נוכח הספרות המכחישה את פשעי הנאציזם במיוחד פשעי השמדת  עמים ומיעוטים, יהודים, צוענים, רוסים, פולנים ואחרים.

לאחרונה, ספיחה החי בפאריס, שלח לבני משפחה ולידידים שני מסמכים מאותם ימים נוראים: צילום של קבוצת נשים במחנה רוונסבריק (Ravensbrück) והמכתב שהודיע לו על סילוקו מהמכון החקלאי בו הוא למד בשל היותו יהודי.

1. בצילום (מצורף) מסוף 1944 רואים קבוצת נשים לפני שילוחן מרווסברוק למחנה ריכוז אחר. בצילום זיהה ספיחה בשורה העליונה משמאל לימין: 1) אחותו, ז'רמאן ספיחה (Germaine Sephiha); 2) אשה אותה הוא לא זיהה; 3) אמו, אסתר אשכנזי-ספיחה (Esther Eskinazi-Sephiha); אחותו, אדל ספיחה-נתן (Adèle Nathan-Sephiha). את הצילום הזה גילה חיים וידאל ספיחה בספר ישן.

1. הצילום השני (מצורף) הוא של המכתב ששיגר רקטור המכון הממלכתי למדעי החקלאות בג'מבלוּ (Institut Agronomique de l'Etat à Gembloux) ב-24 בנובמבר 1941 לסטודנט מן המניין וידאל ספיחה בו הוא הודיע לו שהוא נאלץ להפסיק את לימודיו בעקבות הוראות שקיבל מהמזכיר הכללי של משרד החינוך והנוגעות לסטודנטים יהודים באוניברסיטאות ובבתי הספר הגבוהים.

במכתב שצירף לשני המסמכים ציין ספיחה, "ככל שאני חושב על כך, אני משתכנע כי מדובר במסמכים נדירים אשר גילוים הוא לעתים מקרי בהחלט. חייל אס.אס. רברבן השאיר אחריו את הצילום ברוונסבריק. בצילום רואים קרובי משפחה. אלו הם מצבים  שנדמה היום כי הם לא-ייאמנו, אלו המצבים גורמים לי לצחוק ולבכות גם יחד".

לציון יום השנה ה-60 לשילוחם ב-13 באפריל 1944 של תלמידות ותלמידים יהודים מבית הספר בפונטנבלו (Fontainebleau) לאושוויץ בידי הנאצים ועוזריהם בממשל וישי בצרפת ורציחתם, קיימו ספיחה וקרובי משפחה נוספים משמרת זיכרון ליד הכניסה של בית הספר (צילום מצורף). הם נשאו שלט ובו שמות הקורבנות וגילם: אלבר (16), אסתר (14), מוריס (11), ז'אק (8), באטריס (7), אלי (5) ופרנסואז (3) - כולם בני משפחת ספיחה.  

חיים וידאל ספיחה נולד בינואר 1923 בעיר בריסל למשפחה יהודית-ספרדית שהגיעה לבלגיה מאיסטנבול בתורכיה. ספיחה נעצר ב-1943 ונשלח למחנה אושוויץ-בירקנאו ממנו השתחרר ב-1945. אביו ניספה בדכאו. עם שובו לבלגיה, הוא  נרשם ללימודי כימיה באוניברסיטת בריסל. בעקבות מות אמו בשנת 1950, הוא למד לינגוויסטיקה, ספרות ספרדית וספרות פורטוגזית באוניברסיטת סורבון בפאריס. הוא הפך לסמכות בינלאומית בתחום חקר ולימוד שפת ה-ג'ודיאו-אספניול ותרבותה. הוא פרסם חיבורים רבים בתחום ומשך שנים עמד בראש קתדרה  ללינגוויסטיקה בסורבון. ספיחה נימנה ב-1974 עם מייסדי החברה Vidas Largas לחקר וקידום שפת הג'ודיאו-אספניול ותרבותה. י.א.