לקראת יום האדמה 1976

קול-קורא אל אחינו האזרחים היהודים (קטעים) *

אנו פונים אליכם בשם הכנס המכין של נציגי הערבים בישראל – ראשי וחברי מועצות מקומיות ועיריות, רופאים, עורכי-דין, מהנדסים, אינטלקטואלים, פלחים, פועלים ואישים פוליטיים המשתייכים לזרמים פוליטיים ורעיוניים שונים.

בכנס הזה דנו בסכנות הנובעות מההסלמה במדיניות "ייהוד הגליל" לעתיד האזרחים הערבים, על יחסי הקרבה בין שני עמינו ועל סיכוי השלום בין ישראל והמדינות הערביות.

החלטנו ליזום כנס ערבי-יהודי, אשר ייצג את מירב הכוחות הטובים שבשני העמים הדואגים לעניין שיתוף-הפעולה ביניהם ולעניין השלום, וכן להזמינכם להשתתף בהכנות לכנס זה ולתרום להצלחתו.

אנו מביאים בפניכם את המידע הקונקרטי להבהרת העניין:

-  בנאום שנשא בצפת ביוני 1975, הודיע ראש-הממשלה, כי הממשלה הקציבה סכום של 1,300 מיליון לירות להחשת "פיתוח הגליל ויישובו".

- ההמונים הערבים מבינים – במיוחד אחרי התרבות האזהרות הרשמיות מ"הסכנה" שנשקפת משינוי השיעור בין האזרחים היהודים והערבים באזור זה – כי כוונת תוכנית "הפיתוח והיישוב" וגידול מספר האזרחים היהודים היא השלמת פעולת "ייהוד" הגליל. זה היה מלווה מאז ומתמיד בהפקעת אדמות של ערבים – דבר שפגע בכפרים ובערים הערביים הסובלים מאז קום המדינה מהפקעת שטחים נרחבים מאדמותיהם באמתלות שונות ובשיטות "חוקיות" שונות.

- חששות האזרחים הערבים התאמתו כשהתחיל ראש פיקוד צפון לתכנן הפרדת שטחים מהכפרים הערבים וסיפוחם לישובים יהודים במעטה של שינוי בגבולות רשויות מקומיות. גם משרד הפנים הכין בסוף השנה שעברה הפקעת שטחים של ערבים נוספים באמתלה של הרחבת שטח הישובים של נצרת-עילית וכרמיאל – שתי ערים שניבנו על אדמות ערביות מופקעות בתקופת הגל הקודם של "ייהוד הגליל".

- בדיון אשר התקיים בכנסת ב-23 ביולי 1975, הודה שר החקלאות, א. אוזן, כי כוונת התוכנית להפקיע 20 אלף דונם, תוך חוסר דיוק לגבי ההיקף האמיתי של השטח. צבי אל-פלג (דבר – 13.7.1975) הגדיר את השטחים שיופקעו מהערבים ב-30 אלף דונם.

- הכפר הדרוזי ינוח הוא דוגמא לתוצאות תוכניות אלו – על-פי הפרסום בעיתונות, כפר זה יאבד 3,000 דונם מאדמותיו החקלאיות כאשר יעבור בשטחו כביש שרחובו 100-50 מטרים – כביש שנועד לקשר בין אזור התעשייה המיועד תפן (אשר יוקם על אדמות הכפרים דיר אלאסד  ואלבענה) לרשת התחבורה הארצית.

העיתון אלאנבא (6.8.1975) כתב, אמנם, שהשלטונות זנחו את תוכנית הכביש – שגרמה בכפר ובסביבותיו לגל מחאה נרחב – אך הסכנה עודנה קיימת, כל עוד תוכנית "הייהוד" קיימת. אין זאת אומרת שלא ייגרם נזק לכפרים אחרים ולעתיד אדמותיהם.

- בכיוון זה קיימת גם תוכנית הפקעה של 2,000 דונם מאדמות תמרה וכָּבול, מהם הופקעו אדמות לפני-כן, וזאת למען הקמת מחצבות מפעל "נשר" למלט. קיימת גם תוכנית סיפוח של 20,000 דונם מאדמות רינה, משהד, עין מאהל וכפר קנא לרשות עיריית נצרת-עילית. קיימת תוכנית הפקעה של חלק מאדמות אום אלפחם כדי לספחן למועצה האזורית מנשה  – זהו הכפר אשר פקד אותו גל ההפקעות הקודם של אדמותיו, עד כי הפך למעין "בית מלון" לתושביו הפועלים אשר עובדים מחוץ לכפרם.

- חוגים רשמיים התעוררו מול הסכנות של תוכניות אלו:

1. ב-16 ביוני 1975 פרסם עיתון מעריב כתבה על שיחה חריפה שהתנהלה במסגרת ישיבה בה הגיש מנהל מינהל מקרקעי ישראל, אלוף (מיל.) מ. זורע, פירוט תוכנית של הפקעות אדמות של ערבים כשלב של ביצוע פעולת "ייהוד הגליל". בכתבה נאמר, "חילוקי הדעות נובעים מהתוכנית החדשה שהכין מינהל מקרקעי ישראל להפקעת אלפי דונמים, במיוחד באזור נצרת-עילית, כרמיאל וצפת למען פיתוח ערים אלו במסגרת יישוב הגליל".

העיתון הוסיף, כי הישיבה החליטה להעביר את הנושא לטיפולה של הממשלה אחרי שיועץ ראש-הממשלה לענייני ערבים, שמואל טולידאנו, הסתייג מהתוכנית והדגיש, כי הפקעת אדמות של ערבים בהיקף כפי שהחליט מינהל מקרקעי ישראל, יהיו לה השלכות מדיניות וכלכליות מרחיקות-לכת ומסוכנות.

2. הבנה זו של חומרת הפקעת אדמות של ערבים גרם לוויכוח בין כמה מחברי סיעת "המערך" בכנסת. (...)

הוועד המכין של הכנס הארצי נגד הפקעת האדמות

-------------

* פורסם בקובץ מאמרים תחת הכותרת, "ייהוד הגליל 1975", בהוצאת הליגה לזכויות האדם והאזרח בישראל.