לקראת יום האדמה 1976:

עו"ד חנא נקארה חושף את

התוכנית החדשה

להפקעת אדמות הערבים בישראל

ריאיין: יוסף אלגזי *

פניתי לעו"ד חנא נקארה שיצאו לו מוניטין בישראל כפרקליט המגן על זכויות האוכלוסייה הערבית, שיתייחס לתוכניות החדשות להפקעות נוספות של אדמות השייכות לפלאחים ולרשויות מקומיות ערביות.

נקארה נולד ב-1912 בעיר עכו. הוא סיים את לימודיו בחוק ומשפט באוניברסיטת דמשק ב-1933. שנה לאחר מכן, עם שובו לפלסטין עבר את הבחינות לעורכי-דין זרים, עשה שנתיים סטאז' ומזה 40 שנה הוא סניגור. לפני הקמת מדינת ישראל התמחה בהגנה על אדמות הפלחים, שלא אחת היו קורבנות לתככי הקרן הקיימת לישראל ולמוסדות התיישבות ציוניים אחרים. אחרי כינון המדינה, בשנים 1951-1949, הגן על תושבים ערביים, אשר השלטונות ניסו לגרשם ממדינת ישראל. עו"ד ח. נקארה היה מנצל כל אמצעי משפטי או ציבורי כדי למנוע גירושים ולהבטיח את הישארותם של הקורבנות במולדתם ולהשיג עבורם תעודות זהות. באותן שנים נכתבו שירים עממיים ל"אבו-טוני", כפי שמכנים את חנא נקארה עד היום בחיבה. בשנות ה-50, ה-60 ואילך, הקדיש עצמו נקארה להגנה על אדמות הפלחים והמועצות המקומיות. נקארה הוא מנהיג קומוניסטי רב-פעלים. טבעי היה, שבמאבק המתנהל עתה נגד תוכניות הממשלה להפקיע עוד רבבות דונם קרקעות בגליל, במשולש ובנגב. נקארה הוא דוברם של קורבנות הנישול. הוא חבר ועדת ההכנה של הכנס הארצי להגנה על האדמות, שייערך ב-19 באוקטובר 1975 בעיר נצרת. בשיחה שקיימתי עימו, ביקשתיו שיחשוף את תוכנית הממשלה להפקעות נוספות ויסביר היכן, כמה, כיצד ומדוע זוממים השלטונות להפקיע אדמות.

 חנא נקארה (1984-1912)

ואלה הם דברי עו"ד חנא נקארה:

על תוכניות הממשלה להפקיע אדמות בגליל, במשולש ובנגב אין בידינו מסמך ברור, ממנו אנו יכולים לדעת מה בדיוק מתכוונים השלטונות לעשות. אנו יודעים מהעיתונות, מהכרזות שרים ומפעולות בשטח, שאמנם מכינים תוכניות לגזול מהתושבים הערבים אדמות נוספות ולחנוק עוד יותר את היישובים הערביים. לגבי חלק מהתוכניות – כבר החלו ביישומן. אנו יודעים על קיומה של ועדה ממשלתית זה משתתפים פקידים בדרג בכיר ממשרדי ממשלה שונים, המכינה תוכניות אלו. חלק מכריע בוועדה זו נוטל מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, האלוף (מיל') מאיר זורע.

בהתחלה דובר באפן גלוי על תוכניות להמשך "ייהוד הגליל". אחר-כך הביאו טעמים טקטיים לכך, שכמה מדוברי הממשלה המירו את השם ל"תוכנית לפיזור אוכלוסין" או "אכלוס הגליל"...

היכן מבקשים להפקיע ?

אנו יודעים ואף פורסם ברבים, כי הממשלה מכינה תוכניות להקמת עיירה יהודית חדשה ליד כרמיאל או להחרבתה של כרמיאל. מה פירוש הדבר? פירושו, שהממשלה, נוסף לאדמות שכבר הפקיעה לפני 10 שנים מהכפרים נחף, דיר אלאסד ובענה, עליהן הוקמה כרמיאל, מתכוונת עתה להפקיע עוד אדמות משלושת הכפרים האמורים והן מהכפר מג'ד אלכּרוּם.

במקום אחר, מעל הכפר דיר אלאסד בהר בכיוון כּיסרא וינוח, בשטח הקרוי אלתופנייה, מכינה הממשלה תוכניות להקמת עיירה ואזור תעשייה בשם תפן. במלים אחרות: הם יוקמו על אדמות הכפרים הערביים הקיימים.

ליד הכפר ירכּה גם כן פועלת הממשלה לגזילת קרקעות מהפלחים הערביים לשם הקמת יישובים יהודיים. פעולת ההפקעות בירכה נמצאת בעיצומה.

באזור הכפרים מכּר וג'דיידה קיים שטח הקרוי טנטור. בשטח זה ישנן אדמות השייכות בחלקן למינהל מקרקעי ישראל ולרשות הפיתוח ובחלקן הן אדמות פרטיות של פלחים. הממשלה רוצה להפקיע את כל השטח הזה. כדי להעביר את כל תושבי העיר עכו הערביים. לכן גם מוזנחת עכו העתיקה, בה מתגוררים הערבים, ולתושבים נותנים לגור בבתים העלולים להתמוטט, להפוך לעיי מפולת ולארונות-מתים ליושביהם. השלטונות מבקשים להפוך את עכו לעיר יהודית "טהורה מערבים".

מסתייעים בחוק משנת 1921

כדי להפקיע שטחים המשתרעים על פני כ-20 אלף דונם באזור הכפר מעלייה, מנסה הממשלה להפעיל חוק מנדטורי משנת 1921 הקרוי חוק המוות, באנגלית dead land. מה מהות החוק הזה? לקראת סוף השלטון העותומאני בפלסטין היה נהוג שפלח אשר עיבד אדמה כלשהי במשך 10 שנים ברציפות, הוא קיבל אדמה זו לידיו עם השראה ורישום בטאבו. כך נהגו השלטונות דאז לעידוד החקלאות. עם הכיבוש הבריטי, חוקקו שלטונות המנדט ב-1921 חוק שהיה מכוון להגבלת שטחי התפשטותם של הפלחים הערביים. על-פי חוק זה מ-1921, ניתנה לפלחים ארכת זמן בת חודשיים ימים להגיש בקשה לרישום בטאבו על כל אדמה המרוחקת מעבר 1,5 מייל (2,5 ק"מ) מקצה הכפר. במציאות של אותם הימים, למעלה מ-90% של הפלחים לא ידעו על קיומו של החוק הזה ולא רשמו בטאבו אדמות אלו שהיו מרוחקות 1,5 מייל מהכפר. נכון ששלטונות המנדט לא הקפידו על הפעלת חוק זה גם כשנעשו פעולות להסדר קרקעות. עכשיו באה ממשלת ישראל ורוצה להפעיל את החוק הזה; בעזרתו היא חותרת להפקיע את אדמות הכפר מעלייה ואת מירב האדמות של הבדואים בנגב; כל אלה מסתכמים בכמיליון וחצי דונם. בשנה האחרונה מנהלים שבטי הבדואים בנגב מאבק משפטי להגנה על אדמותיהם. בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, שם מתנהל המאבק המשפטי בעניין אדמות הבדואים, הגדיר השופט את החוק המוואת בזו הלשון: "קרקע מוואת היא קרקע שאינה בחזקתו של מישהו ולא במקצתה לציבור, הנמצאת במרחק כזה מכפר או מעיר, עד שאין שומעים ממנו קול רם של אדם הנמצא בקצה היישוב, כלומר קרקע שוממה, רחוקה מייל וחצי או מהלך חצי שעה ממקומות יישוב".

הפקעת אדמות מושע

הממשלה רוצה לשים ידה גם על אדמות מושע. מאז ומתמיד, היו סביב כל כפר אדמות השייכות לכלל הציבור ואשא שימשו למטרות מרעה, חטיבת עצים, שמירה על העדרים בחורף וכדומה. ברור שאדמות אלו הן רכוש כלל תושבי הכפר. בימי המנדט הבריטי היה נהוג לרשום בטאבו אדמות מושע בכפרים שבהם לא היו מועצה מקומית או ועד כפר בשתי צורות: א. אדמות המושע היו רשומות בטאבו על-שם הנציב העליון. מאז הקמת המדינה טוענת הממשלה שבתור יורשת המנדט הבריטי, אדמות אלו שייכות לה והיא גוזלת אותן מהכפרים שלהם אדמות אלו. ב. בכפרים רבים הרישום בטאבו של אדמות המושע נערך כך שהיו רושמים את האדמה על-שם הנציב העליון, תוך ציון – כי הוא הנאמן של הכפר או תושביו; זאת אומרת, שהכירו בכך שזו אדמה שאינה רכוש הנציב העליון, אך בהיעדר גוף משפטי, מועצה מקומית או ועד כפרי, שייצגו את תושבי הכפר, נרשמה האדמה על שם הנציב העליון במעמד של נאמנות. גם במקרה זה מבקשת הממשלה לגזול אדמות אלו: מדובר כאן באדמות בכפרים יפיע, עין מאהל, אִכְּסָאל, טורעאן, דבוריה, מע'אר, ועוד.

ברבים מהכפרים, השטח בו עמדה הגורן למשל, או בו נמצאת באר המים, נרשם גם הוא או ע"ש הנציב העליון או ע"ש הנציב העליון כנאמן בשם הכפר. הוא הדין לגבי אדמות החוּרשות שנקראו באנגלית : forest reserve, גם עליהן שמה הממשלה את ידה מאז הקמת המדינה. למה שימשו ומשמשות אדמות השייכות לכלל הכפר? לטווח הקצר הן אדמות לשימוש הכלל אך לטווח ארוך הן מהוות רזרבה קרקעית לתוכניות פיתוח הכפר, ולהקמת מבנים המשרתים את כלל תושבי הכפר: בתי-ספר, גנים, מרפאות וכדומה.

אדמת טורעאן מועברת ל"סולל בונה"

דוגמה עכשווית לניסיון לגזול אדמה שהיתה רשומה ע"ש הנציב העליון בנאמנות בשם הכפר היא טורעאן. בעניין זה מתנהל מאבק משפטי ובידינו כל המסמכים בהן מציין הכתוב בבירור באנגלית: The High Commissioner for the time being on behalf of the village Turhan, כלומר הנציב העליון בשם הכפר טורעאן. הממשלה הפקיעה אדמות אלו ורוצה למסור אותן לידי "סולל בונה", הרוצה להקים עליהן בית-חרושת לזפת סמוך לבתי הכפר. תושבי טורעאן אינם מוכנים לוותר על האדמה שלהם וכן הם מתנגדים להקמת בית-חרושת לזפת בתוך הכפר או סמוך לו; בצדק הם מציינים, כי זה יהרוס להם את כל גידוליהם וכן את בריאותם.

כפי שאפשר לראות, התוכניות להפקעת אדמות נוספות מהערבים בישראל הן מקיפות ביותר ולא כפי שטוען יועץ ראש-הממשלה לענייני ערבים, שמואל טולידאנו, שהמדובר הוא ב-10-7 אלפי דונם; טולדנו מנסה להוליך שולל אותנו ואת דעת-הקהל היהודית הדמוקרטית בישראל.

מפת המתאר של הגליל

המתעלמת מהיישובים הערביים

            בשבת האחרונה, בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, הוכנה תוכנית מתאר לגליל כולו. מפה זו תלויה במשרד הממונה על המחוז בנצרת-עילית. המפה מצוירת בצבעים שונים. כל צבע מצביע על הייעוד המתוכנן לכל שטח. הצבע הירוק מציין שטחי ייעוד ושמורות טבע. צבעים אחרים מציינים אזורים המיועדים לחקלאות, לבניין, לתעשייה ועוד. על המפה לא צוין שמו של אף ישוב ערבי. רק מהנדס מומחה, המכיר היטב את הגליל, יוכל לפענח היכן מצויה על המפה העיר נצרת. במפה זו שלא רשום בה שמו של אף ישוב ערבי רשומים שמותיהם של כל קיבוץ, מושב ועיירה יהודיים. על מפת המתאר אין ציון הגושים, חלקות ובלוקים; אין ציון לגבולות הרשויות המקומיות. מצוינים קווי רוחב ואורך. מתקבלת מפה המתייחסת לגליל כולו כאל חטיבה אחת.

            לפני מספר שבועות הגישו המועצות המקומיות הערביות בגליל פנייה חד-משמעית לממשלה בה הביעו את התנגדותן למפת המתאר האמורה ותבעו מפת מתאר חדשה מפורטת ובה ציון שמות היישובים הערביים, ציון הגושים, החלקות והבלוקים וציון גבולות שטחי השיפוט של כל הרשויות המקומיות. אנו רוצים לדעת: המתכוונים להשאיר ערבים בגליל או זוממים לנשלנו ממנו כליל?

קיצוץ שטחי השיפוט

של רשויות מקומיות ערביות

            בפעולות של ועדת התכנון המחוזית בצפון מתברר לאחרונה, כי במסגרת תכנונם מחדש וקביעתם של שטחי השיפוט של הרשויות המקומיות נקרעו שטחים משטחי השיפוט של רשויות מקומיות ערביות; השטחים שנקרעו מהערבים הועברו לשטח שיפוטן של רשויות מקומיות יהודיות. למשל, אדמות שהיו בשטח שיפוטה של המועצה המקומית יפיע הועברו לשטח שיפוטה של המועצה המקומית מגדל העמק. דבר דומה חותרים לעשות עם הכפרים כפר קנא, רינה, עין מאהל ומשהד, אשר גם מהם מבקשים לקרוע שטחים ולהעבירם לשטח שיפוטה של נצרת-עילית, אותה עיר שהוקמה כזכור על אדמות שהופקעו מארבעה כפרים אלו ומאדמות מופקעות של העיר נצרת.

מכת המסים המוגדלים

            הממשלה גילתה בשנים האחרונות "פטנט חדש" בעזרתו שמה ידה על אדמות של ערבים, וזאת באמצעות מסים מוגדלים. כיצד?

            ב-1971 הוכנס תיקון בחוק מס רכוש לפיו אדמה הנמצאת בשטח הבנייה של הכפר, בין שהיא משמשת לחקלאות ובין שהיא משמשת לבנייה – ישולם עליה מס רכוש כאילו היתה אדמה עירונית. ההערכה של ערכה של אדמה שנקבעה כאדמה עירונית גבוהה לאין שיעור מאדמה חקלאית והמס המוטל עליה גבוה עוד יותר. עד שנת 1972 הוערכה האדמה בכפרים כאדמה חקלאית. מאז אותה שנה קיים סעיף בחוק הקובע: שאדמה שבעליה אינו מפיק ממנה הכנסה העולה על 50% מהכנסתו הכוללת, לא תיחשב לאדמה חקלאית והיא תיחשב כאדמה עירונית ויוטל עליה מס בהתאם. על-פי החוק הזה אין לוקחים בחשבון למה משמשת הקרקע במציאות. פשוט נקבע עקרון שרירותי המעוות את המציאות ופוגע קשה בפלחים. בגלל מדיניות הנישול הבלתי-פוסקת, מעטים הם הפלחים שהכנסתם מהאדמה היא למעלה מ-50% מהכנסתם הכוללת. באמצעות עול המסים הכבד מבקשים לאלץ פלחים למכור את אדמתם. אני נתקלתי במקרים כאלה בשפרעם, ברינה ועוד.

מטרת ההפקעות היא

פוליטית בראש-וראשונה

            מטרתן של תוכניות ההפקעה החדשות היא פוליטית בראש-וראשונה. יש די והותר אדמות בישראל ללא שימוש שניתן לפתחן ולהקים עליהן יישובים. אין מחסור בקרקע. ישנם מושבים וקיבוצים שאינם מנצלים בעצמם את כל הקרקע שעומדת לרשותם והם מחכירים אותה לאחרים בתשלום או ע"י השתתפות ביבול. תוכניות ההפקעה אין מכוונות לפיתוח. אם רוצים לפתח, מדוע הם אינם עורכים תוכניות פיתוח עבור התושבים הקיימים? מדוע הם אינם מרחיבים את השירותים שבקושי קיימים? מדוע אין מקימים מפעלי מלאכה ותעשייה ביישובים הערביים? אין לתוכניות ההפקעה והנישול כל קשר לפיתוח. התוכנית ל"ייהוד הגליל" היא פוליטית; כפי שמעיד שמה – היא מכוונת לגרום לשינוי אופיו של הגליל. השלטונות אינם יכולים לסבול שבגליל קיימים כפרים ערביים, שחיים בגליל תושבים ערבים. הם רוצים להפוך את הערבים בגליל למיעוט קטן, הם רוצים לעקור אותם מאדמתם מכורתם.

            עד כאן דבריו של עו"ד חנא נקארה.

המדיניות הגזענית של הממשלה היא לא רק אנטי-ערבית שובינית. בחשבון אחרון היא גם נגד המוני-העם היהודי בישראל באשר היא כּוֹרה תהומות בין היהודים והערבים. הגזענות מעולם לא הביאה שום דבר טוב לשום עם. לכן, בהתנגדותנו לתוכנית הגזענית של "ייהוד הגליל" ולהפקעת האדמות הערביות במשולש ובנגב הננו מגִנים לא רק על זכותם הטבעית של תושבי ישראל הערביים, אלא על עתיד היחסים היהודיים-ערביים, על עניין השלום והביטחון.

------------

* המאמר התפרסם בזו הדרך (1.10.1975) ובדפדפת שהוציאה הליגה לזכויות האדם והאזרח בישראל תחת הכותרת, ייהוד הגליל 1975.