לזכרו של ראובן רובינק (1991-1914)

היה לנו סיפוק במאבק

לפני 20 שנה הלך ראובן רובינק לעולמו בבאר-שבע. הוא נולד בשנת 1914 בפולין והצטרף בגיל 15 לארגון קומוניסטי בעיירת מולדתו, וואידיסלב. בגיל 17 נאסר "בעוון" הפצת כרוזים ונכלא במשך חמש שנים בקיילץ. מאז ועד יומו האחרון היה נאמן להשקפת עולמו. ובשנת חייו האחרונה, כשחלה ונחלש והיה מרותק לביתו, הביאו בנותינו הגר ותמי טייפרקורדר כדי שיוכל להעלות עבורנו את קורות חייו.  לצערנו, מעט מדי הקלטנו. לנוכח ההתרחשויות ההיסטוריות המטלטלות שהתחוללו מול עיניו, ביקש לבטא את האני מאמין שלו.

להלן התמליל (מיידיש) מפיו. רשמה: פאולה רובינק.

מלאנו את חובתנו האנושית, את המוסר הסוציאליסטי שלנו ולחמנו עבור חברה צודקת ויפה יותר.

ובעתיד ימשיכו את חוט השני והחלום של רוזה לוכסמבורג וקרל ליבקנכט ולודוויג וורינסקי וכל המהפכנים...

אנשים טוענים שבמשך 40 שנה פולין לא למדה דבר ושהכנסייה נותרה על כנה, כפי שהייתה, והיא מושרשת עמוק במוחותיהם של ההמונים בפולין. וזה הלוא נכון כי במשך כל 40 שנות השלטון הסוציאליסטי לא פסקו מלנסוע לצנסטוחובה ולחזות באם הקדושה של העיר הזו. הכנסיות נותרו תמיד פתוחות ולא הפריעו לערוך תפילות, ושנית מי יכול לעקור בבת אחת ואפילו בשנים רבות את האמונות המושרשות בלב עמים במשך מאות דורות. ואף זו עובדה, שהשלטון הסוציאליסטי לא הצליח לכבוש את נפשותיהם, אפילו לא חלקים קטנים.

אך יחד עם זה נוצרה שכבה של אינטליגנציה שהוציאה ספרים, כתבי עת ופרסומים שבכל זאת נשאו אופי סוציאליסטי, לא רשמי, כי ניתן לומר שאנשים שחונכו ברוח הסוציאליזם השתכנעו לבחור בדרך זו.

אפשר לקחת דוגמה מישראל. ישראל היא מדינה שהוקמה לאחר החורבן הגדול של הקהילות היהודיות באירופה, קהילות שהנאציזם הגרמני השמיד, ואפשר לומר, שכל התנועות הלאומניות:  אם הפאשיזם האיטלקי או בבלגיה או בצרפת, ברומניה ובארצות אחרות מטרתם אחת הייתה – להכחיד את היהדות. והנה, מדינה שקמה על חורבות הקריסה הפאשיסטית, - והיהודים הלוא ידעו מה זה פאשיזם ושלא לדבר על כך שהיום כשמדברים על ברית המועצות ורוצים לצייר אותה כאנטישמית הלוא זו עובדה היסטורית ששם ניצלו למעלה ממיליון יהודים מפולין וממערב אוקראינה וגם ניצלו אלה שנמלטו מהאזורים המערביים, -  ובכל זאת ישראל כיום במצב שבכל בחירות מי זוכה ? הלאומנים! התנועות האנטי הומניסטיות. מה יש להסתכל בפולין.  היא לא יחידה. החוגים שבשלטון מעודדים את זה. אבל בברית-המועצות עד היום אף האנטישמים מנמקים את עמדתם בכך שהיהודים שמחוללים כזו מהומה עם שאיפותיהם לעזוב, לא מראים בשלות של אזרחים שחונכו בברית המועצות במשך שנים רבות.

שום דבר לא השפיע על המצב בפולין כמו הגלסנוסט והפרסטרויקה בברית-המועצות, כשהמפלגות ושכבות בציבור חשו שהסובייטים נסוגים ממחויבותם, ממשימתם ההיסטורית. קודם התערבו יותר מדי ותרמו לרגשות התנגדות לשלטון הסוציאליסטי ולעוינות, אך היום כשצריך היה להגן על השלטון, ידעו שברית המועצות לא תתערב והאופוזיציה כולה הרימה ראשה ובפולין חוסל השלטון הסוציאליסטי ששלט 40 שנה.

אך מי שרוצה לרקוד ריקוד שדים ולבטא שמחה מכך ניתן לכנות את זה שמחה לאיד, כי האוכלוסייה היהודית צמחה במשך מאות בשנים בפולין. אך במאות האחרונות התגבר זרם השנאה האנטישמית כלפי היהודים ולא התאפשר להם  להתפתח באופן נורמלי כמו אזרחים אחרים.

וכאן יש לציין שהתקווה לחיסול אי-השוויון, התקווה למיגור הניצול לא רק בפולין אלא במדינות סוציאליות אחרות, חלום זה נגוז עכשיו. המדינות חוזרות לדרך האומללה שתמיד הובילה למלחמה ולקטסטרופות לאומיות. יחד עם זה לא אומר שהחלום של האנשים הטובים ביותר באירופה, חלומם של דורות מהפכנים שחלמו על סוציאליזם הומני, שבה המעמד הפרולטרי יוכל לחיות ולהתקיים וחלומם של הסופרים ושל הסופרים ההומניסטים כמו אדם מיצקביץ, ז'רומסקי,  יוליאן טובים ויחד עמם הנוער הטוב ביותר יהודים שהתאספו במפלגה הקומוניסטית– לא חוסל, אך נדחה לזמן ארוך, ניתן לומר.

אף אחד לא יכול להאמין ואסור לו להאמין שזה הפרק האחרון של הסוציאליזם הפולני. עוד ייווכחו שהשלטון הסוציאליסטי היה טוב ממה שבא עם תנועת הסולידריות והשליטים החדשים בפולין.  וזו עובדה שכבר היום יש ערעור ברחוב הפולני אך האנשים לא רוצים להודות בטעותם שהם הורידו שלטון שיכול היה להביא להם חיים טובים ויפים יותר.

אני שהתחלתי בוואידיסלאוו לארגן את התא הקומוניסטי, אני שהלכתי עם עלונים למוצ'ידלה  וודץ' לחלק בין עובדי האדמה שחיו בתנאים מאד קשים, שקמו כמעט בשלוש בבוקר וחזרו כשהשמש כבר שקעה ולא הצליחו לפרנס את משפחותיהם ואף רעבו לפעמים, אני כיום מתעצב.

אך אני לא אומר שעבודתי יחד עם חברי הקומוניסטים היהודים והפולנים  האחרים בפולין הייתה לשווא. מלאנו את חובתנו האנושית, את המוסר הסוציאליסטי שלנו ולחמנו עבור חברה צודקת ויפה יותר.

ובעתיד ימשיכו את חוט השני והחלום של רוזה לוכסמבורג וקרל ליבקנכט  ולודוויג וורינסקי וכל המהפכנים הגדולים האמיתיים הכנים והחלום יתממש בעתיד וישרור שוב דגל מעמד העובדים  והסוציאליזם ובזה אני משוכנע ולכן אין לי שום מוסר כליות ושום וחרטות ולעולם לא אומר שבחינם היה המאבק!

היה לנו סיפוק במאבק

ראינו את הדרך

וראינו שצבא הסוציאליזם הביס את גדול השונאים של האנושות

וזה עובדה ואני מאמין נמשיך במאבק לעולם צודק יותר

....

ברצוני להדגיש שהמחשבה הסוציאליסטית נמשכת כימי ההיסטוריה האנושית.

ההיסטוריה של השאיפות הסוציאליסטיות או המאבק נגד הדיכוי עתיקה כהיסטוריה האנושית.

דרך מאבק זה התקיים בעת העתיקה בחברות שונות.

נמצא את ביטויה בדברי הנביאים ששאפו לחברה שתהיה ללא מלחמות וללא שפיכות דמים ושאפו

לשוויון חברתי מסוים.

גם התנועות שיסדו את הנצרות בתכנם היה גרעין לשאיפה לחברה ללא דיכוי ולשוויון, אם נסיר מהם את הלבוש המיסטי.

גם ברומי העתיקה היה מאבק בין העבדים ומדכאיהם מרד ספרטקוס (כיום לא מציינים את זה הרבה) וזה עובר כחוט הזהב דרך כל ההיסטוריה.

ובתקופה החדשה היו הסוציאליסטים האוטופיים פוּרייה, פּרוּדוֹן ואפילו ז'אן-ז'אק רוּסוֹ.

והרעיון לא כבה אצל בָּבֶּף הצרפתי והוא האיר שוב בקומונה של פאריז ועבר בדורות עד שקיבל הביטוי המדעי אצל מרקס ואנגלס.

וההיסטוריה העמידה ענק רוח, מין לוחם על-אנושי מכל הדורות, זה היה לנין. ואף שהשם מושמץ מוכתם היום במונומנטים מנותצים שלו אבל כל אלה שמאמינים בכח העתיד של האנושות שללא התיאוריה והפרקטיקה של לנין אין אנושות חופשית.

כשישבתי בכלא בקיילץ, שרנו כל הזמן שירים. ובאחד השירים נאמר:

 הוי אתם הפריצים הפולנים

הוי אתם הרוזנים

הוי הפרזיטים

הוי המנצלים

יהיו לכם הישגים

אך בסופו של דבר תפסידו את עולמכם והעולם יהיה של מעמד הפועלים.

ואני מאמין שכך יהיה.