מאמרים
היסטוריה, זיכרונות
תרבות
Français English عربى  Etc.

יוּסֶף חֵלְמִי ,שוחר שלום מארץ היאור

שביקש לכונן עוד בשנת 1955 שלום בין מצרים וישראל (חלק א')

 

למחרת מותו בחודש שעבר של הקומוניסט תופיק טובי (2011-1922), מצאתי בבוידם שלי תיקייה קטנה שכללה לקט מסמכים שטובי הפקיד בידי במהלך שנת 1984. התיקייה כללה מסמכים אחדים שהועברו אליו באותם ימים על-ידי קבוצת קומוניסטים מִצְרִים שחיו בצרפת אליה הוגלו בשלהי שנות ה-40 של המאה שעברה על-ידי המשטר המלוכני במצרים. התיקייה כללה: איגרת שהפנה הקומוניסט המצרי יוסף חלמי (يوسف حلمي) בחודש נובמבר 1955 לראש הממשלה המצרי דאז, בִּכְּבָאשִי גמאל עבד אלנאצר; גילוי-דעת שהפנה יוסף חלמי לעם בישראל; במקור שתי התעודות היו כתובות בערבית וצורף אליהן תרגום בצרפתית; וכן קטעי עיתונות בצרפתית בעקבות פרסום הספר: Un homme à part שכתב הסופר הצרפתי ג'יל פרו (Gilles Perrault) על אודות חברו לדרך של יוסף חלמי הקומוניסט הנרי קוריאל (Henri Curiel - 1914-1978).

בפניותיו לעבד אל-נאצר ולעם בישראל קרא להם יוסף חלמי לכונן שלום בין מצרים וישראל על בסיס ההכרה בזכותו של העם הערבי הפלסטיני למדינה עצמאית ודמוקרטית ובזכותו של העם בישראל למדינה עצמאית ודמוקרטית. כשבוחנים את שתי הפניות של יוסף חלמי, חשוב לשים אותן בקונטכסט ההיסטורי שלהן. הן התפרסמו כשבעה חודשים אחרי ועידת המדינות הבלתי-מזדהות שהתקיימה בבנדונג שבאינדונזיה (אפריל 1955); כחודשיים אחרי היוודע דבר עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית (ספטמבר 1955); שמונה חודשים לפני הכרזת הלאמת תעלת סואץ באלכסנדריה בידי עבד אלנאצר (26 ביולי 1956); וכמעט שנה לפני התוקפנות המשותפת ישראלית-בריטית-צרפתית נגד מצרים (אוקטובר 1956).

דבר שני המסמכים פורסם בישראל במהלך חודש דצמבר 1955 בעיתונים "קול העם", "על המשמר", "למרחב" בעברית, וב"אלאִתִחָאד" בערבית. שתי הפניות תורגמו על-ידי מערבית לעברית. זו שהופנתה  לעבד אלנאצר מתפרסמת כאן במדור היסטוריה-זיכרונות, ואילו זו שהופנתה לעם בישראל תתפרסם  בשבוע הקרוב.

 

 

קורות חייו ופעלו של יוסף חלמי, כמו קורות רבים מחבריו לדרך ומגוון ארגוניהם, ראויים שייכתבו ובהרחבה. בחושבי עליהם, עולה בזיכרוני, בצורה אסוציאטיבית, אמירה שהשמיע באחת מהרצאותיו ההיסטוריון מיכאל (מישל) קוֹנְפִינו (2010-1926) באוניברסיטת תל-אביב. קונפינו אמר אז: ההיסטוריה אינו עושה חסד עם המפסידים;  אלה זוכים למעט מדי מקום בדפי ההיסטוריה אף שרעיונותיהם ומעשיהם היו ראויים להרבה יותר מקום ולהתייחסות מעמיקה יותר; לעתים, גם סולפו עמדותיהם ופעולותיהם. ובתור דוגמה, הביא קונפינו, את קבוצות הנרודניקי (Наро́дники), אותם מהפכנים ברוסיה הצארית שפעלו במחצית השנייה של המאה ה-19.

 

יוסף חלמי, שנולד בתחילת המאה ה-20 (ומת בינואר 1964), נמנה עם  דור המהפכנים המצרים שפעלו  בין מהפכת 1919 - שכוונה בעיקר נגד השלטון הבריטי ושבהנהגתה עמד סעד זע'לול (سعد زغلول), לזו של ה-23 ביולי 1952 – שהפילה את המונרכיה בארץ היאור בהנהגת קבוצת "הקצינים החופשיים" שבראשה עמדו מוחמד נגיב וגמאל עבד אלנאצר (الضباط الأحرار, محمد نجيب, جمال عبد الناصر). חלמי היה עורך-דין ועיתונאי.

בראשית דרכו הפוליטית,  חלמי פעל בשורות "המפלגה הלאומית" אותה ייסד מצטפא כּאמל (אלחזב אלוטני – الحزب الوطني, مصطفى كامل). בשנותיו האחרונות חלמי נמנה עם הנהגת אחד הארגונים הקומוניסטים במצרים, חדת"ו (התנועה הדמוקרטית לשחרור לאומי – الحركه الديمقراطيه للتحرر الوطني, حدتو) והתבלט בעיקר בפעילותו כמזכיר "תנועת שוחרי השלום" במצרים (حركة انصار السلام).

בתוקף תפקיד זה הוא השתתף בכינוסים בינלאומיים שאורגנו בשנות ה-60-50 של המאה שעברה על-ידי "מועצת השלום העולמית", וכאן היה נפגש עם נציגים של הוועד הארצי למען שלום בישראל שכלל חברים ממפלגת הפועלים המאוחדת, אחדות העבודה-פועלי ציון, המפלגה הקומוניסטית הישראלית ואישים בלתי-מפלגתיים.

י.א.

האיגרת של יוסף חלמי לגמאל עבד אלנאצר

באגרתו מה-10 בנובמבר 1955 לגמאל עבד אלנאצר, שבאותם ימים כיהן כראש ממשלה, כתב יוסף חלמי:

אני שולח לך את ברכותי על נאמנותך לעניין העצמאות הלאומית והשלום העולמי. המציאות הוכיחה כי לא ניתן להפריד בין שני אלה. 

בימים אלה עולה מחדש לסדר-היום בעיית ישראל בצורה חריפה ואלימה יותר. בעיה זו מעסיקה אותי, כשם שהיא מעסיקה אותך, את עמנו ואת דעת-הקהל העולמית גם כן. ולכן, מצאתי לנכון לכתוב לך שורות אלו טרם יחמיר המצב ושלא ניתן יהיה לתקנו.

נדמה לי שנחוץ לך, על מנת שתוכל לנהל מדיניות נכונה ביחס לשאלת ישראל, כי תבדוק מחדש כמה מהשקפותיך בשאלה זו. אני מבקש להציג בפניך את הנקודות הבאות. -

1. כאשר עלתה שאלה זו, הממשלה הסובייטית הבינה היטב את התרגיל השפל שרקם האימפריאליזם המערבי נגד עמי האזור הזה. היא קראה להקמת שתי מדינות דמוקרטיות עצמאיות, האחת שתכלול את רוב העם הערבי, והשנייה, את רוב העם היהודי. פתרון זה עלה בקנה אחד עם מדיניותם העקבית של הסובייטים ושיושמה בהצלחה ביחסם לכל הלאומים בארצם. היא תאמה את החוקה הסובייטית המעניקה לכל אחד מהעמים הסובייטיים את הזכות להיפרדות וכינון מדינה עצמאית.

ואז, ראה איזה פלא, זעק האימפריאליזם והוקיע את ההצעות הרוסיות והאשים את רוסיה בציונות ובבגידה באינטרסים של הערבים ובהעדפתה את היהודים...

2. כאשר חלק מהקומוניסטים המצרים (התנועה הדמוקרטית לשחרור לאומי) תמך בהצעותיה של ברה"מ והזהיר את עמנו ואת העמים הערבים מפני המלחמה המזוהמת שתכנן האימפריאליזם בשיתוף עם המלך הבוגד (מלך מצרים פארוק, י"א) וכנופייתו. כך נחשפה אחת ממטרותיה של מלחמה זו: הרדמת התנועה הלאומית והסטת האנרגיה המהפכנית של העם לעבר מדבר סיני והעמקים של פלסטין. הם רדפו את הקומוניסטים המצרים, הם האשימו אותם בבגידה, בקבלת הוראות ממוסקבה וכמי שפועלים בשירות הציונות.      

3. הרוב בארגון האומות המאוחדות תמך בהחלטת החלוקה שאת מימושה אנו תובעים היום בהתאם להחלטות ועידת בנדונג. האימפריאליזם נקט תרגיל מחוכם, הוא הצהיר על תמיכתו בתוכנית החלוקה ובאותה עת האיץ בממשלות הערביות לדחות אותה.

4. כפי שידוע לך, האימפריאליזם השתמש בעורמה במלחמת פלסטין. הוא כיוון אותה כפי רצונו, פעם תמך באחד, ופעם תמך באחר. וכשמימשה המלחמה את ייעודה המזוהם הוא עצר אותה במועד הנוח לו ובתנאים המשרתים את תוכניותיו בעתיד.

5. כך אבדה המדינה הערבית הדמוקרטית. כך קמה המדינה הישראלית מבלי שתהיה עצמאית ומבלי שתהיה דמוקרטית, כדי שממשלתה תמשיך להיות גרורה של האימפריאליזם האנגלו-אמריקאי ותשמש אותו כחוד החנית המכוון נגד התנועות לשחרור לאומי בארצות הערביות, ובמיוחד במצרים.

6. שופרות האימפריאליזם החדירו בדעת הקהל שלנו רגשות של איבה, של קנאות ושל חשדנות כלפי ישראל והם נוהגים באותו האופן גם בישראל נגדנו. מטרתם היא לשמר את מצב המתיחות הקיים ולנצל אותו לטובת האינטרסים האימפריאליסטיים השפלים ולקידום תוכניות ההשתלטות שלהם על ארצותינו וניצול העמים שלנו. הם עשו כן בכך שסיכלו כל מחשבה בדבר האפשרות לכונן שלום צודק ולהשיג פתרון של הבעיה הזו בדרכי שלום.

7. ועידת בנדונג אישרה פה-אחד את ההחלטה הנכונה שהועלתה על-ידי המשלחת המצרית בדבר פתרון בדרכי שלום של שאלה זו על בסיס החלטות ארגון האומות המאוחדות. החלטה זו, כשאר החלטות הוועידה, היוותה מהלומה קשה בליבו של האימפריאליזם הסובל ממנה עד היום כפי שאנחנו עדים לה בתגובותיהם של מדינאים בכירים ושל עיתונים המבטאים את דעותיהם.

8. אולם, העובדה המוזרה באמת היא, שעד היום לא ננקט שום צעד חיובי למימוש החלטה זו. ברור, שלא די בקבלת החלטה כלשהי כדי שהיא תתבצע מאליה. החלטה זו לא תמומש אלא אם כן נאבק באומץ לשם כך. לא מן הנמנע שהאימפריאליזם יערום את כל המכשולים העומדים לרשותו כדי לסכל פתרון בדרכי שלום. כינון שלום בין המדינות הערביות וישראל ינתץ את חוד החנית המכוון נגדנו, נגד המדיניות להשגת עצמאות לאומית ושלום עולמי, מדיניות אותה מנהלת כעת ממשלותינו, ובמקום ראשון ממשלות מצרים וסוריה.

9. האם לא ברור כאור השמש לכל אדם החפץ לראות שהם (האימפריאליסטים, י"א) סיפקו בבוגדנות, מאחורי גבכם, נשק רב לצבא הישראלי לביצוע פעולות טבח פה ושם על הגבול ? האם בעקבות כל טבח הם אינם רומזים לכם שמוטב לכם להצטרף לברית הצבאית במזרח-התיכון ודורשים מכם להיכנע להשפעה האנגלו-אמריקאית ?

10. כיום, פועלות ממשלות צ'כוסלובקיה וברית-המועצות להכשלת הקנוניות של המערב; להסרת הלחצים המופעלים עלינו; להכשלת התוכניות הבוגדניות הנרקמות נגדנו; לשבירת מדיניות ההתערבות בעניינינו הפנימיים; להבטחת עצמאותנו וביטחוננו; להבטחת אותו איזון שמחזק את השלום ומאלץ את ההרפתקנים לחשוב היטב טרם צאתם להרפתקאותיהם. הן מוכנות לספק לצבא המצרי נשק רב-עוצמה במסגרת עסקה מסחרית רגילה שאינה כרוכה בתנאים פוליטיים.

11. לדעתי, לאספקת נשק זו חשיבות גדולה עוד יותר מזו שפירטתי לעיל. חשיבותה בכך שהיא העלתה את קרנה של מצרים בעיני העמים שוחרי השלום. לא רק משום שהיא חיזקה את מצרים, אלא שגם היא חיזקה את האימון שרוחש העולם כולו לכוונות השלום של ממשלת מצרים. צ'כוסלובקיה – מדינה המשתייכת למחנה השלום – אינה מספקת נשק לשם הפקת רווח חומרי, לא כדי לספק סחורה פגומה או תותחים המתפוצצים בפנים (חלמי רומז כאן לנשק הפגום שסופק לצבא המצרי במלחמת 1948, י"א); היא סיפקה נשק הנודע באיכותו, בהביאה בחשבון את מדיניות העצמאות הלאומית ושלום העולם שמנהלת ממשלת מצרים, ובהיותה בטוחה כי הנשק הזה לא ינוצל לביצוע מעשה תוקפנות אלא להגנה על עצמאות הארץ.

* * *

12. ומה הלאה ? היש די בכך ? אמתחתו של האימפריאליזם לא התרוקנה מתכסיסים ומתחבולות. מדוע שלא נכרות את ראש הצפע וחסל ?

כיצד נכרות אותו ... זו השאלה כפי שבאה לידי ביטוי אצל הַמְלֵט.

כמה מבין אלה הנמנים עם המחנה שלך  וטוענים שהם מאנשיך... אותם אווילים או מרגלים, סוכני האימפריאליזם - יצהירו, בין אם תרצה או לא תרצה, הבה נשליך את ישראל לים.

ובכן ?

אין פתרון אחר זולת יישומן של החלטות בנדונג, דהיינו פתרון בדרכי שלום לבעיית פלסטין שיהיה מבוסס על החלטות ארגון האומות המאוחדות.

עמדה זו מחייבת הבהרה.

עלינו להבחין בקפידה בין ממשלת ישראל והגורמים הפרובוקטיביים בקרבה לבין המוני העם החיים במדינה, אותם אנשים עליהם מוטלות מעמסת המלחמה ופגעיה, אלה הנופלים קורבן לאותה תעמולה ארסית המכוונת אליהם יום וליל.

כל פרט בקרב העם הזה, כמו כל פרט בעם אחר, אינו חפץ למות ואינו שש להרוג. כל אחד מהם חפץ להישאר בביתו, ליהנות מחמלת אמו, מאהבת רעייתו, מצחוקם של ילדיו.

ואולם, אם הוא הורעל בדעה המושמעת באוזניו בלא הרף  ומדי יום – כפי שקורה היום – כי מצרים מתחמשת כדי להחריב את ביתו, את אושרו, לפגוע בילדיו ולחסל את מולדתו – קלה מלאכתם של מחרחרי המלחמה להוביל אותו כצאן לטבח.

עלינו להיות מודעים לאמת זו, עלינו להיות ערים לה כאשר אנחנו אומרים כי הפתרון היחיד הוא ביצוע החלטות בנדונג.

ועתה, מהי דרך הביצוע ?

האם הבחנת בכך שברית-המועצות מעלה ברמה את סיסמאות השלום במדיניות הפנים והחוץ שלה ? האם הבחנת בכך  כיצד מדינה רבת-עוצמה זו הנהנית מתמיכת היבשת הסינית ומתמיכתן של  הדמוקרטיות העממיות, מהזדהותם של כלל העמים שוחרי השלום – אינה רואה בהעלאת סיסמאות אלו ביטוי של חולשה או פחד, אלא הוכחה לכוח, לחיוניות, לביטחון העצמי, ולאמונה בעניין (השלום, י"א), האנושיות והעתיד ?

האם הבחנת בכך כיצד הם מנסים להימלט מפניה בעוד היא רודפת אחריהם ? כיצד הם מתרחקים ממנה ואילו היא מתקרבת אליהם ? כיצד הם דוחים את תוכניות השלום שלה והיא שבה ומציגה אותן חדשות לבקרים ?

האם הבחנת בכך כיצד מתקדמת מדיניות השלום הזו וכיצד נסוגה מדיניות המלחמה ?

מדוע אינך נוהג באותה הדרך ? מדוע אתה דוחה את הזמנתו של בן גוריון ? מדוע אתה מותיר בידו את היוזמה ולא נוקט בה ראשון כדי לא להותיר בפניו את האפשרות להפיץ את הרושם כי היא רודף שלום ואילו אתה חפץ במלחמה ? 

מדוע אינך פונה, בכל האמצעים האפשריים, לעם ישראל על מנת להסביר לו את עניין השלום האמיתי, את זכויות הערבים בפלסטין, את החלטות ארגון האומות המאוחדות, ואת החלטת בנדונג ?

מדוע אינך אומר לו שתם עידן המשטרים המלוכניים הכנועים לאימפריאליזם, ושהאינטרס המשותף שלהם עם האימפריאליזם  הוא להותיר על כנן את המתיחות, הפצת השנאה, האיבה והחשדנות בין הערבים והיהודים; כי הארצות הערביות נכנסו לשלב חדש בעצמאותן שאינו שולל את הזכויות של העם הישראלי, וכי זכויות העם הערבי והאינטרסים של שני העמים אינם מנוגדים. ואחרון, הפתרון המעשי היחיד הוא שתדרשו את כינוסה של ועידה בינלאומית בנוסח ועידת ז'נבה שהביאה לשלום בהודו-סין, ושוועידה זו תכלול את המדינות הערביות, את ישראל ואת המדינות שהשתתפו בוועידת בנדונג במקומן של ארבע המעצמות הגדולות ?

האם הנך קורבן לתסביך הנפשי הגורם לסובלים ממנו לאמר כי הקריאה לשלום מרפה את רוח העם ומחדירה בו פחד ?

האם מדיניות זו פגעה במוראל של העם הסובייטי או הסיני וגרמה לו לפחוד ? או שהעמים הדגולים האלה עומדים בגאון בהגנתם על מדיניות זו תוך נכונות להקריב את היקר להם ?

הצהרותיך לשבועון "ניוזוויק" האמריקאי שפורסמו ב"אלגומהוריה" ב-23 במאי האחרון היו טובות וביטאו שאיפה כנה לשלום. ואולם, אתה מסתפק באמירה: "כחייל הייתי עד לזוועות המלחמה ולכן אני שואף בכנות להשיג שלום". זהו סוג של דיבור העלול לזרוע פחד ולהחליש את מוראל העם. השאלה  אינה נוגעת לעניין זוועות המלחמה בלבד, אלא בנחיצותו של השלום, חשיבותו, יתרונותיו, זכותנו לחיות בשלום, ותרומתו להבטחת עצמאותנו, אושרנו והתקדמותנו. בדרך זו יקלוט העם את רעיון השלום, יאהב אותו ויגן עליו. כך הוא ישנא את המלחמה ולא יגלה מורך לב לפניה...

אימוץ מדיניות זו, או דומה לה, תשיג את התוצאות הבאות:

(1)   היא תזכה לאהדת עמי העולם כולו, לתמיכתם ולהערכתם.

(2)   היא תחזק את התנגדותו של העם היהודי למלחמה ותחליש את השפעת התעמולה בה נוקט השלטון נגדך.

(3)   היא תעצים את כוח הרצון של העם המצרי, תחזק את המוראל שלו ואת נכונותו להגן על ביטחון הארץ ושלמותה.

בנוסף, עליך  לדעת כי שוחרי השלום הגיבורים בישראל, כמו כל שוחרי השלום האמיתיים בעולם, ממלאים תפקיד הֵרוֹאִי בקידום עניין השלום והכשלת  מזימות האימפריאליזם והפרובוקציות של הממשלה הישראלית. בדרך זו הם מגנים  עליך ועל מדיניותך החדשה ומבהירים לעם הישראלי שעסקת הנשק (עם צ'כוסלובקיה, י"א) אינה מכוונת נגדו. על נושאים אלה ואחרים  תוכל לעמוד מקריאה בעיתון המופץ בישראל בשפה הערבית אותו אעביר לידך בנפרד (יש להניח שמדובר בעיתון "אלאתחאד", י"א).

אנשים, השתחררו מכבלי אותה מדיניות אפלה בה כלאו אותנו האימפריאליזם ושותפיו האינטרסנטים.  דרשו כינוס ועידה בינלאומית למימוש החלטת ועידת בנדונג בנושא פלסטין ולמען כינון שלום עם ישראל. היו מוכנים להכיר בזכויות העם הישראלי במדינתו. הגישה השלילית כלפיה מאפשרת לממשלתה לשמש כלי נשק בידי האימפריאליזם. דרשו את החלפת ועדות שביתת-הנשק הקיימות בוועדות אמיתיות כדוגמת ועדות שביתת הנשק הפועלות בקוריאה ובהודו-סין.

אתם נקראים לפעול ליישום החלטת ועידת בנדונג.

הוועד הלאומי המצרי של תנועת שוחרי השלום פרסם החלטה הכוללת קריאה להגבלת החימוש – אך אוי לבושה, אתם מנעתם את פרסומה בעיתונות. עדיין אתם פונים עורף לתנועת השלום שהיא התנועה פטריוטית והומניסטית. אתם ממשיכים למנוע איסוף חתימות תמיכה בקול הקורא של וינה לאיסור השימוש בנשק גרעיני (הכוונה לעצומה שיזמה מועצת השלום העולמית, י"א). עד היום נמקים בבתי הכלא ובמחנות המעצר אנשים שקראו והגנו על מדיניות של עצמאות לאומית ושלום העולם.

הוי אתה איש, מדוע, מדוע ?

האם כל אלה מבטאים את הפחד מפני האימפריאליזם, את הניסיונות לרצות אותו ולרככו. מחשבה זו מעידה על נאיביות. האם אתם סבורים שהאימפריאליזם יסכים שתנהלו מדיניות של עצמאות או של שלום בתמורה לכך שתרדפו את תנועת השלום ואת שוחרי השלום ?

האימפריאליזם מקבל בברכה את צעדיכם  מאחר והם מחלישים אתכם, מאלצים אתכם להישען עליו, ומאפשרים לו בסופו של דבר לחסל אתכם. בעיניו, נכונותכם זו  מעידה  על חולשת האמון שיש לכם כלפי עוצמת הכוחות העממיים ובכושרם להגן על מדיניות העצמאות והשלום. בכך שאתם כולאים כוחות אלה, אתם מאפשרים לאימפריאליזם לרקום בחופשיות את מזימותיו. אי-אז – אוי לבושה - הוא יאלץ אתכם להתנכר למדיניות הזו, או, מאחר והוא הרבה יותר חזק מכם, הוא אף יפיל אתכם.

בסיכום אני שולח לך העתק מקול קורא שהפניתי אותו מאירופה לעם בישראל על מנת שיתפרסם בעיתונות החופשית ובביטאונים של שוחרי השלום שם. הנני בטוח  שהוא ייתן תנופה חדשה למאבקם של שוחרי השלום הישראליים – האם אתה סבור שזה מספיק ?

קול-הקורא של יוסף חלמי יתפרסם בשבוע הבא.

--------------

* על אודות יוסף חלמי ראו בין השאר את ספרו של פתחי רדואן, עידן ואנשים, חלק ב' ( فتحي رضوان, عصر ورجال, 2008) הכולל מאמרים על אודות אישים שונים כמו יוסף חלמי. בשבוע הקרוב יתפרסם במדור שפות באתר שיר בערבית שכתב צלאח ג'אהין לכבודו של יוסף חלמי.

 

 

 

 

 

 

 

    

    

 

 

5/3/2011