לזכרו של משה אונא

(1989-1902)

משה אונא נולד בעיר מנהיים, גרמניה; למד בגימנסיה במנהיים, בבית ספר גבוה לחקלאות בברלין ובבית-מדרש לרבנים בברלין. היגר לישראל בשנת 1929; ממייסדי הקיבוץ הדתי וחבר המזכירות שלו (1974-1935); ממייסדי קבוצת טירת-צבי וחבר בה (1941-1935); ב-1944 הצטרף לקבוצת שדה אליהו; ח"כ (1965-1949) מטעם המפד"ל על גלגוליה השונים; סגן שר החינוך והתרבות (1958-1956).

אני מניח שיהיו מי שישאלו: מדוע אני מעלה את זכרו של משה אונא. התשובה מצויה בתוכן המאמר שאונא כתב לפני הרבה שנים והמתפרסם בהמשך. אונא, ולא רק אונא, נמנה עם אותם מנהיגי הציונות הדתית שדעותיהם הפוליטיות היו נדחות על-די "יורשיהם" ממלחמת יוני 1967 ועד ימינו. למפקפקים אני מציע שיפנו ליו"ר הכנסת לשעבר, אברהם בורג, וישאלו אותו למשל על דעותיהם הפוליטיות של אונא, של חיים משה שפירא (1970-1902), של יוסף בורג (1999-1909). י.א.  

החינוך בחיינו –

מכתבי משה אונא*

מהו האידיאל החינוכי? השאלה הראשונה העומדת לפני החברה היא – מהו האידיאל החינוכי? ...יש לנו אידיאל חינוכי מסוים, זה שארנסט סימון ביטא פעם... "תלמיד חכם וחלוץ". טבעי יהיה לקבוע אידיאל זה גם עבור בנינו. אולם אין הדבר כן. הנסיבות בהן מתחנכים בנינו, שונות הן מן הנסיבות שהשפיעו על חינוכנו שלנו. אנו הלכנו בדרך החלוציות הדתית הבונה... אנו שאבנו כח רב מן ההתלהבות הפנימית, כי עלינו היה להפוך את החלום למציאות. בשביל הבנים הקבוצה היא המציאות היום-יומית האפורה. דבר זה מחייב להעמיד לפניהם אידיאל חינוכי בנוסח אחר, הוא צריך לכלול את ה"כן", את הבסיס לחברה הקיימת, לקבוצה, כפי שרוצים וצריכים לקיימה. כיצד נעשה זאת? קיים ניגוד בין השאיפה להמשכת הקיים לבין הרצון החלוצי... אין לנו לוותר בשום פנים על הרצון החלוצי גם בדור הבא, עדיין יש צורך בהרבה מאוד חלוציות כדי להגשים את חלום התנועה: הקמת יישוב יהודי בארץ ישראל, המושתת על יסודות הדת והסוציאליזם. התפקיד הזה, אפוא, קיים גם בשביל בנינו. כדי שהאידיאל החינוכי יהיה ברור ולא יטושטש בנוסחאות אחרות, כדאי לציין את ה"אידיאלים" האחרים שיכולים להופיע בפנינו. יתכן שיופיע האידיאל להיות סתם יהודי טוב. לכאורה הרי זו סיבה פשוטה ומושכת מאוד, אבל אנו נצטרך ללחום בה כשם שלחמנו בה בגולה, לפי שאין בה ביטוי לצרכים של הדור ולתפקידיו המיוחדים, אין בה ממידת החלוציות וקבלת עול האומה ותביעותיה. אפשר שיעמידו לפנינו את האידיאל של הלמדן, אשר תורתו אומנותו. לאידיאל זה התנגדנו בעבר, והעמדנו מולו את המזיגה של "תלמיד חכם ועובד", של אישיות המושרשת בתורה והמעורה בהליכות הציבור ובחיי אדם – מזיגה אידיאלית ויהודית טיפוסית זו, שהייתה קיימת בעבר, בייחוד בימי התנאים. אמנם לא הצלחנו להגיע למזיגה זו, וכיום אנו משתדלים למנות בתוכנו רבנים אשר תורתם אומנותם. אבל ניזהר מלהפוך זאת לאידיאל כללי. אין הוא האידיאל של חברה עובדת. אסור לנו לפעול בכיוון זה ואסור שכיוון זה יתפתח בתוכנו, כי הוא עלול ליצור ניגוד מסוכן בין איש הרוח לבין איש העבודה. קיים עוד "אידיאל" שאנו צריכים להזכירו כדי לפסול אותו. הלוא הוא הרעיון החלוצי בקלקלתו, הרוצה לחנך את הנער ברוח מלחמתית והרואה במלחמה "מצב נורמאלי". יש ברעיון זה קירבה גדולה לרעיון החלוצי האמיתי ובזה גם גדולה סכנתו. הוא שמביא בסופו של דבר את הטרור. בראשונה רצונם של חלוצים אלה הוא טהור. הם מבקשים לשתף את כחם במאמצי האומה ולדאוג את דאגתה, אבל סופם הרס ואובדן. עלינו לעקור מן השורש כל מחשבה בכיוון זה. אל מידה זו של חלוציות ככח הדוחף קדימה על מנת לחדש יש לצרף את החפץ להמשיך ביצירה הקיבוצית, לחזקה ולשפרה, מפני שהיא חלק מן האידיאל החלוצי-חברתי. אלמנט זה ראוי לכנותו בשם "אזרחות" שפירושו – קבלת עול החברה ועיצוב מציאותה. לאידיאל החינוכי שלנו יש אפוא להוסיף את המושג "אזרחות" והניסוח הכללי יהיה בערך כך: "תלמיד חכם, חלוץ, ואזרח הקבוצה". השאלה השנייה העומדת בפני החברה היא: מה הם יסודות החינוך שבכוחם להשפיע על הדור הצעיר? עלינו לקבוע את יסודות החינוך הקשורים בבית הספר ובסדרים החינוכיים של הקבוצה, שבכוחם להשפיע על הדור הצעיר מתוך הכרתנו ודרכנו הקיבוצית, ואנסה להביא את אלה שחשוב לציינם: חמישה יסודות הם: .... א. תורה ומצוות צריכות להיות מקור לחוויות. הן צריכות להוות רקע לחיי הילד, במיוחד לחייו הרוחניים. התורה צריכה לשמש יסוד להומאניזם יהודי. היא תבוא במקום השפות העתיקות בחינוך ההומאניסטי באירופה. תמונת עולמם ואופקם הרוחני של הילדים ייקבע על ידי ערכי התורה תוך תפיסה הומאניסטית. ב. החברה, עצם קיומה כחברה עובדת והכרת ערכיה צריכים להיות יסוד חשוב בחינוך. הילד צריך לראות את החברה כדבר הרצוי לו, הבסיס לחייו שבלעדיו לא יוכל לחיות חיים שלמים. ג. הטבע צריך שיהיה יסוד מהותי בחינוך. ילדינו צריכים לדעת ולהרגיש את הקשר בין האדם והעולם הנברא. הם צריכים לדעת שהאדם הוא חלק מהעולם, וגם העולם הוא חלק ממנו. יש להתנגד לדעה האומרת שלחיים הקשורים בטבע אין יתרון לעומת החיים המנותקים ממנו. נדמה לי, שקיומה של חברה קיבוצית אפשרי רק אם יש בה אלמנט "קוסמי" זה. ד. מולדת. מקומו של היסוד הזה בחינוך כגורם פסיכולוגי חשוב מאוד. יש לפתח קשר נפשי בין הילד ובין המולדת. חשובה אהבת המולדת והשתרשותו של האדם בתוכה. יחד עם זה יש להעמיד לפני הילד את מולדתנו לאור הפרובלמטיקה המיוחדת שלה. הילד צריך לדעת שארץ ישראל היא מולדת לשני עמים. הוא צריך להבין את העם השכן הקשור גם הוא למולדתו ולא לראות בו אויב ומתחרה. ה. ולבסוף העם. העם היהודי על כל חלקיו וגילויו צריך לעמוד לפני הילד. הוא צריך לדעת אותו ולהתייחס אליו בחיוב. המציאות שלנו בארץ הקטנה, ועוד המציאות בחברה הסגורה, מחנכת לצרות האופק. יש אפוא חשיבות מכרעת בחינוך להכרה, שאנו חלק מן היישוב וחלק מכלל האומה. אל תהי הגולה בעיניי הילד כדבר אקזוטי. ידע הילד שגם הגולה שייכת לנו, וכולנו יחד בנים לעם אחד. אלה הם יסודות החינוך שהחברה צריכה לעמוד עליהם ולשקוד שיהיו מוחשים בחינוך ושיכוונו אותו. השאלה השלישית העומדת לפנינו היא: מהן דרכי החינוך? כיצד נגיע להישגים של ממש? איך נבטיח שילדינו יביאו אותם בהצטרפם לחברה המבוגרת, מטען מספיק של ערכי דת ותרבות במובנה הכולל שישמשו חומר לבניין הקבוצה הדתית לפי מיטב הבנתנו? הדרך הנכונה לפתרון הבעיה נראית לי באינטנסיפיקציה (הגברה) של הלימודים. נראה לי שאפשר להוסיף עוד כעשרים וחמישה אחוז על החומר הנלמד כעת....גם הקדמת הלימודים בחצי שנה-שנה כדי לאפשר לימוד נוסף. ....בלי מורים טובים גם התכנית היותר טובה לא תיתן ולא כלום. סיסמתנו צריכה להיות: מורים טובים בכל מחיר! חשיבות מיוחדת נודעת לפיתוחם של הילדים הכישרוניים. החברה צריכה לבוא לידי הכרה שקיומה והתפתחותה תלויים בפיתוח הכוחות המוכשרים שבה. אם אנו רוצים שחברתנו תתפוס את המקום הראוי לה בתוך העם, צריך שיקומו כוחות דגולים. רמה תרבותית ממוצעת אינה מספיקה. מן ההכרח שנפתח את הכוחות המוכשרים. הם סוד חיוניותה וסוד עלייתה. אסור לנו לחטוא כלפי הדור הבא. ועלינו לתת להם את מלוא האפשריות כדי לפתח את הכוחות הרוחניים והנפשיים הללו ותביעה מצדם תהיה מוצדקת. ...ברור לכולנו שהגורם בחינוך אינו בית הספר בלבד. לא פחות ממנו משפיעים המשפחה, הסביבה, "הרחוב"... עלינו לראותם כמערכת אחת שלמה. אם נרצה להגיע להישגים, מין הדין שהמסקנות החינוכיות של שלושת הגורמים לא תהיינה סותרות אחת את השנייה.

-----------------

מתוך: החינוך בחיינו / הקהילה החדשה משה אונא תש"ה 1945. ערכה והביאה לדפוס: שרה עברון.