לזכרו של פאייק ואראד / 2008-1926  

לפני כשבועיים מת ברמאללה המנהיג הקומוניסטי פאייק ואראד.    

פאייק ואראד נולד בשנת 1926 בכפר בֵּיְתִּין בנפת רמאללה.  בתום חוק לימודיו, עבד כמורה. בצעירותו הצטרף ל"ליגה לשחרור לאומי" (ארגונם של הקומוניסטים הפלסטינים) ואחרי מלחמת 1948 נימנה עם מייסדי המפלגה הקומוניסטית הירדנית. משך שנים היה חבר הוועד המרכזי והלשכה הפוליטית שלה. 

יחד עם מפלגתו וארגוני אופוזיציה נוספים הוא נאבק נגד הצטרפותה של ירדן לברית בגדאד. היה חבר בפרלמנט הירדני. נרדף על-ידי שלטונות הממלכה ההאשמית, הוא נאלץ לרדת למחתרת. הוא נעצר מספר פעמים. משך 8 שנים הוא היה עצור בכלא ג'עפר במדבר. בשנת 1965 הוא שוחרר מהכלא.

כשגורש מהשטחים הכבושים בסוף 1967, הוא התיישב בירדן. בשנת 1976, בעקבות מותו של פואד נסאר, מנהיגה ההיסטורי של המפלגה,  נבחר פאייק ואראד לתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הירדנית, אותה הוא גם ייצג במועצה הלאומית הפלסטינית.

בשנת 1993, אחרי 25 שנות גלות שנכפתה עליו, הוא נימנה עם ראשוני המנהיגים הפלסטינים הגולים שחזרו למולדתם. עד יום מותו התגורר בכפר הולדתו בֵּיְתִין.

                                                *

 פאייק ואראד היה אחד המנהיגים הקומוניסטים הראשונים שפגשתי ברמאללה חודשים אחדים אחרי מלחמת יוני 67'. המפגש והשיחה עימו בהשתתפותו של אמיל חביבי השאירו עלי רושם עז. רעייתו של ואראד, רֻקָיַה ואראד, מורה במקצועה, היתה ממנהיגות ציבור המורות והמורים בגדה המערבית. 

בתחילת חודש דצמבר 1967 פאייק ואראד נעצר על-ידי צה"ל והוא גורש מהשטחים הכבושים. מעצרו וגירושו הכה רבים בתדהמה. הידיעה על מעצרו וגירושו התפרסמה ב"זו הדרך" (13.12.1967). שבועיים לאחר מכן סיפרתי ב"זו הדרך" (27.12.1967) על רשמי פגישתי עימו. רשימה זו נכללה גם בספרי, "אבא, מה עשית כשהרסו את ביתו של נאדר?" (1974). הידיעה והרשימה מתפרסמות בהמשך. עקבות  הצנזורה ניכרים בכתם הלבן בפסקה הרביעית.

                                                                   יוסף אלגזי