טבח אַדַנָה / אפריל 1909

פּרֵלוּד השואה הארמנית

לפני מאה שנים, במהלך חודש אפריל 1909 נטבחו בעיר הנמל אדנה (Adana) שבדרום תורכיה ובכפרים הסמוכים לה בין 15,000 ל-25,000 ארמנים. פעולות הטבח באדנה וסביבתה היוו פרלוד לג'נוסייד הארמני שהגיע לשיאו ב-1915.

לטבח באדנה, בשנים 1896-1894, תחת שלטונו של השולטאן עבד אלחמיד השני קדמו פעולות טבח נוספות בשטחי האימפריה העות'מאנית.  בעקבות הדחתו של הסולטאן במארס 1909 בידי "התורכים הצעירים", נכזבה תוחלתם של הארמנים כי תחת המשטר החדש הם יוכלו להגשים את שאיפותיהם לשוויון זכויות ולאוטונומיה. ואולם, חסידי המשטר הישן ומנהיגי המשטר החדש עשו יד אחת נגד הארמנים.

הטבח באדנה באפריל 1909 התבצע בשני שלבים: בשלב הראשון, נכשלו המתפרעים התורכים שחומשו בידי מושל אדנה, דג'ואד ביי, והמפקד הצבאי, רמזי באשה, נוכח פעולות ההגנה של הארמנים; בהתערבות הקונסול הבריטי בעיר מרסין, הסכימו הארמנים להסגיר את כלי נשקם; בשלב השני, הצטרפו למתפרעים תגבורות של הצבא התורכי שהוזעקו לאדנה כדי כביכול להגן על הארמנים, ויחד טבחו בארמנים. הם לא חסו על ילדים, נשים, זקנים וחולים שמצאו מקלט בבתי ספר, בבתי חולים ובכנסיות. המתפרעים הציתו מבנים, שחטו אנשים, ביתרו גופות והעלו אותן באש. שולחיהם של הטובחים לא הסתירו את יעדם, לנקות את האימפריה מנתיניה הזרים. ספינות מלחמה של שבע מדינות, בריטניה, צרפת, איטליה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, רוסיה, גרמניה וארצות-הברית, שעגנו בנמל מרסין הסמוך, לא נקפו אצבע כדי להציל את הארמנים מידי טובחיהם.

גלויה מאדנה 1909

בעקבות הטבח באדנה נהרסה כלכלת מחוז קיליקיה. בעקבות המאורעות באדנה, נידונו למוות בתלייה  124 תורכים, ולשם האיזון גם 7 ארמנים. שנים אחדות אחר כך, כשהתחדשו פעולות הטבח בארמנים, הן היו המוניות יותר, אכזריות יותר ומאורגנות יותר.

פעולות השמדת העם הארמני התגברו במהלך  מלחמת העולם הראשונה בה נטלה חלק האימפריה העות'מאנית. ההשמדה, המתוכננת והשיטתית,  כוונה על-ידי שלטונות האימפריה. לבד מפעולות טבח וגירושים המוניים, התבצעה צעדת מוות בכפייה ותחת איום בנשק שאחת היתה מטרתה: לגרום למותם האכזרי של המגורשים. מספר הקורבנות המשוער נע בין 1.2 ל-1.5 מיליון גברים, נשים וטף. שלטונות תורכיה המתנגדים לשימוש במושגים "רצח-עם" ו"שואה" טוענים עד היום שהוא לא על 300 אלף. מן הראוי להוסיף, כי קבוצות אתניות נוצריות נוספות, כמו יוונים ואשורים, אף הן נפגעו.

התאריך המקובל לציון תחילת רצח-העם הארמני הוא ה-24 באפריל 1915 בעקבות מעצרם בידי ממשלת התורכים הצעירים של כ-250 אינטלקטואלים ומנהיגים ארמנים בבירה איסטנבול. בעקבות המעצרים, הורו השלטונות התורכיים להחרים את רכושם של הארמנים, לעקור אותם  ממקומותיהם ומבתיהם ולגרשם. צעדות המוות של מאות קילומטרים תחת איומי נשק, ללא מזון וללא מים, תוך מעשי התעללות אכזריים, לרבות מעשי אונס, עד למדבריות סוריה, נסתיימו ברבבות הרוגים.

כל ממשלות ישראל מסרבות להכיר ברצח העם הארמני ומתנגדות בתוקף לשימוש במונח "השואה הארמנית" בשל הקשרים המדיניים והצבאיים שמקיימת מדינת ישראל עם תורכיה. גישה זו באה לידי ביטוי גם בספרי הלימוד מטעם משרד החינוך המשתמשים לרוב במושגים אחרים כמו "טרגדיה", "פוגרומים" או לכל היותר "טבח". בשנת 2000, הציע שר החינוך דאז, יוסי שריד, לממשלת ישראל בראשותו של אהוד ברק להכיר באופן רשמי ברצח העם הארמני, אך הוא לא נענה. שריד  ניסה להכניס תכנים על רצח העם הארמני לתוכניות הלימוד, אך  אלו הוצאו על-ידי שרת החינוך שבאה אחריו, לימור לבנת מהליכוד.

לפני שנים אחדות, הצלם בָּרְדִיג קוּיוּמְדג'יאן Bardig Kouyoumdjian , נכדו של ניצול הג'נוסייד הארמני, והעיתונאית מצרפת קריסטין סימאון Christine ,Siméone פרסמו ספר-רפורטז'ה מצולם* על  דיר אלזור** (دير الزور), אותו אזור אליו הגיעו המגורשים הארמנים בצעדת-המוות מתורכיה למדבריות סוריה. כאן הם ראיינו וצילמו ניצולות וניצולים מהטבח וכן את צאצאיהם. השניים גם סיירו באתרי הטבח ההמוניים בצ'דדה, במרקדה, בראס אלעין ובסואר.

דיר אלזור היווה שלב השיא בזוועת השמדת העם הארמני. בזיכרון הקולקטיבי הארמני, דיר אלזור היה בקצה הדרך לגיהינום. כאן התבצעו מעשי הטבח האחרונים. כאן היתה התחנה הסופית אליה הובילה הממשלה התורכית את קורבנותיה. עד היום, על אדמות אלזור אפשר לגלות את השרידים של מתים ולפגוש את צאצאיהם החיים. בהגיעם לכאן, רבים מהמגורשים נטבחו, ורבים נוספים מתו מרעב, מצמא, מאפיסת כוחות. לפני שהגיעו לכאן היו מי שניזונו מבשר בהמות ומגוויות של ילדים מתים. לאורך כל הדרך ממֵסְכֵּנֵה  Meskéné לאלזור, היו מפוזרות ערימות פגרי אדם.

ואפיק עבוד ובידיו צילום הוריו שנטבחו בדיר אלזור

היתומים של מחנה מסכנה צעדו משך שישה ימים עד  לאלזור. חלקם הפכו לעיתונים חיים ניידים: על עורם נרשמו מוראות הדרך שהוסוו בשכבות אפר. כשהם נתפסו בידי רודפיהם, אלה שפכו עליהם מים כדי למחוק את העדויות שהיו רשומות על גופם.

בנהר הפרת צפו מאות פגרי אדם. שלטונות תורכיה ניסו אך לשווא לטשטש את עקבות ההשמדה שיורשיהם עד היום אינם מודים בפשעם הנורא. בדצמבר 1916 כמעט ולא נותרו ארמנים בדיר אלזור. כ-15 אלף ניצולים היו מפוזרים לאורך נהר הפרת בדרך ממסכנה לדיר אלזור, כ-45 אלף בחלב,  כ-30 אלף בדמשק, וכ-8 אלפים במוצול.

הנתונים :

1,200,000 ארמנים הרוגים

בתקופה שבין אוגוסט 1915 לדצמבר 1915:

130,000 מגורשים הגיעו לדמשק

350,000 גורשו מחלב למדבר

300,000-200,000 מגורשים הגיעו לדיר אלזור

100,000 מתו במסכּנה

35,000 נרצחו בראס אלעין

80,000 הרוגים בבאב            

בצעדת המוות לדיר אלזור, 120,000 ארמנים נרצחו בסואר, במראט ובצ'דדה, ו-40,000 בני אדם נוספים מתו מרעב וממחלות.

בתורכיה של היום חיים כ-40,000 ארמנים.  

---------------

 * Bardig Kouyoumdjian & Christine Siméone, Deir-es-Zor, Sur les traces du génocide arménien de 1915, Actes Sud, 2005.

** אזור דיר אלזור שוכן בצפון מזרח סוריה על גדות נהר הפרת. על פי פרסומים באמצעי התקשורת, בלילה שבין 5 ל-6 בספטמבר 2007, חיל האוויר הישראלי תקף מטרה באזור זה שהוגדרה כמיתקן גרעיני.