 |
||||||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
||||||||||
|
זה לא טרור, זה עַם
מאת יזהר סמילנסקי*
 זה לא טרור, אלה לא הפרות-סדר, וזו לא הסתה ומהומות – זה עַם קָם. צריך להיות סתום כדי לא לראות.
אלה ילדי המציאות שיצרנו, ילדי הכיבוש, ילדי האין-תקוה – דור שני ושלישי להוויית "השטחים".
הם אינם ילדי הסתה מבחוץ, והם גם לא אלה שעד אתמול היינו נושאים ונותנים איתם – פעם בכסיות משי, פעם באגרוף חשוף ופעם גם מלמדים אותם הלכות דמוקראטיה ותובעים מהם נאמנות לחוק וסדר – ואם לא...
הם עשב השדה הנטוש, הם צמח מחנות הפליטים, וגידול פרברים ועיירות במצור – שנולדו וגדלו מתחת לניצול, להפחדה, להעלבה מתמשכת בכל מיני עוצמות ובכל מיגוון האי-התחשבות.
לא הקומוניסטים הרעים עשו זאת, ולא מסיתים זדונים מבחוץ. כמובן, כל הבוחשים הידועים נפלו על המציאות. מה שקרה לפנינו צמח הישֵר מן המציאות שלהם. מן ההגבלות ומאין-מוצא. הערבים אינם צריכים הסתה כדי לרצות אוכל.
האם אנחנו היינו עושים אחרת מהם לוּ אנחנו במקומם? וכי אנחנו עשינו אחרת כשהיינו דחוקים אל הקיר? וכי אנחנו לא קשרנו טרור עם מדיניות רק לפני ארבעים שנה?
פתרום וזה ישנו. פתאום ואי-אפשר עוד שלא לראות. גם כשמנסים לא לראות ולא לשמוע. יותר מדי זמן ארוך ויקר טמַנו ראשינו בכל מיני פרשנויות נוחות, ובכל מיני דחיות מתחכמות, ובהרבה ויכוחי סרק – ועדיין יש בינינו יותר מדי המאמינים כי בין הים והירדן חי רק בעל רצון לאומי אחד, וממולו מגובב שם אוסף של חסרי רצון, שאין להם כלום אלא רק לקבל את התכתיבים שלנו – אם להישלח או להישאר, אם להיכפף או להיזקף – רק רצון אחד של בעל הכוח האחד.
בעל הכוח זה אנחנו. והלא רק אתמול ידע כל יהודי כי יש גם כוחו של החלש. ושכוחו של החלש לעתים חזק עד כדי הפיכת המציאות. החלש מוצא שיטות לחימה והחזק לא תמיד יודע אז איך להשיב מלחמה.
וכל מי שלא נסגר בעיוורון הנוח שלו, יכול היה לראות בימים אלה ילדים ונערים, נשים ואנשים, יוצאים באבנים ובבקבוקים ובצמיגים עשנים, חשופים מול כוחות סדירים של צבא אדיר, ולא מתבדחים, ולא נסוגים, ולא נעלמים – גם כשהם טובעים בגז מדמיע, בברד כדורי גומי, ופה שם גם בכדורי עופרת. אלה נמלטו ואחרים באו.
פתאום וסר מעליהם הפחד המשתֵּק. וכאילו יצא מהלם אי-היכולת והכירו את היכולת. פתאום ואינם נרתעים מעימות עם "זרועות הבטחון" ואינם נפוצים לכל עבר רק למשמע קולם ולעצם מראיתם. וצריך לזכור שמי שטעם את תחושת כוחו – לא יוותר במהרה, ורק יוסיף ויעמיד אותו במבחנים נוספים, קשים יותר: כוח מול כוח.
ואילו בעל הכוח, משעה שתשש כוחו המרתיע מרחוק, לא נשאר לו אלא רק השימוש במגע כוחו הממשי ובכל עוצמתו – אם רק יש לו, למשתמש בכוחו הממשי, גם כוח נפשי להשתמש בו, אם יש לו לב וכליות להנחית את מסת החיסול ולראות את התוצאות לרגליו. כשם שיכולים לראות אצל אסד בסוריה, ואצל בותה בדרום-אפריקה, קטל המוני והרס טוטאלי.
ואם לחייל היהודי אין לב וכליות לכך ואינו בנוי לכך, יתקפו אותו ממש בנקודת התורפה שלו – ועד לכאן הגענו.
באופן שאין מנוס עוד, אלא לראות היום את שתי הסיבות שהביאו אותנו עד הקו המסוכן הזה שמוטב שלא לחצות אותו: הסיבה האחת, ההתכחשות היהודית המתמשכת לראות את המציאות: והשניה, התעוררות דור ערבי צעיר שאינו מפחד עוד לתבוע את זכותו לשנות את המציאות.
וכעת אנו עומדים בשלב שבו עומד הכוח החלש באבנים ובבקבוקים ובצעקות ובדעת הקהל (כאן ובעולם) מול הכוח החזק במטחי-אש ובמחנות-ריכוז ובסגירת התקשורת, בעימות שאין לו מנצחים.
מה עושים? האם מתאר לעצמו מישהו שאפשר להחליט על חיי מיליון וחצי בני-אדם ועל גורלם בלי לדבר איתם, בלעדיהם, כאילו היינו מחליטים על בני-בקר ולא על בני-אדם? האם אנחנו היינו מסכימים, משלימים, עם החלטות על חיינו – בלעדינו? האם לא היינו פורצים למרי?
ואולי כעת, סוף-סוף, ברגע האחרון, לפני שנהיה סבוכים באכזר שבעימותים, אולי כעת ייפתח השכל שלנו, ייפתח המבט החכם, ותיפתח ההכרה המאחרת לבוא – כי עומדים היום כאן שני רצונות לאומיים, שניים ולא אחד, זה מול זה, ואפשר לנסות ולקום זה על זה ולחסל זה את זה – ואפשר, ובעוד מועד, גם להיפגש ולהציע איך לחיות זה עם זה.
30.12.1987
----------------
* הרשימה הראשונה מתוך סדרת רשימות של הסופר והמורה יזהר סמילנסקי (2006-1916) שפורסמו בעיתון "דבר" (דצמבר 1987- ינואר 1988) בעקבות פרוץ האִנְתִפאדה הראשונה. מאוחר יותר, הרשימות לוקטו לאסופה שפורסמה והופצה על-ידי קבוצת מורים במכללות להכשרת מורים עם הקריאה תחת הכותרת: "מעולם לא פתר הכוח שאלות בין עמים". בקריאה נאמר: "אסופה זו פונה למורים ומדריכים, תלמידי הוראה, הורים וכל אלה שמתלבטים, כמונו ומחפשים דרך לברר – בינם לבין עצמם, אם עם חניכים תלמידים ובנים – את השאלות הבוערות העומדות על סדר היום. למענם ולמעננו החלטנו להיות מגביר-קול לרשימותיו הכואבות, הזועמות והקוראות לנקיטת עמדה, של יזהר סמילנסקי." |
6/8/2009 |
